מועצה מקומית מזכרת בתיה נ' דבש ואח'

החלטה

תיק זה הוגש כבר בשנת 2008, והוא מהווה את אחד מההליכים המתנהלים בין הצדדים. עניינה של התביעה דנן היא תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים בתקופה שבה גרו הנתבעים במקרקעין, שהופקעו לצרכי ציבור ולא פונו על ידי הנתבעים.

מונחות לפתחי שתי בקשות אליהן אתייחס בהחלטה דנן: האחת, בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר כתב הגנה; השנייה, בקשה לסילוק על הסף של חוות דעת שמאי הנתבעים.

אבהיר כבר בפתח הדברים, כי מצאתי לנכון לקבל את בקשת הנתבעים לביטול פסק הדין, ולדחות את בקשת התובעים בנוגע לחוות דעת שמאי הנתבעים, הכל כפי שיפורט להלן.

א. הבקשה לביטול פסק הדין

1.הנתבעים ביקשו לבטל את פסק הדין, בטענה כי בא כוחם רשם את הסכמת ב"כ התובעת לבקשתו לארכה להגשת כתב ההגנה במועד המאוחר בחודשיים מהמועד הנכון, בשל טעות אנוש, ועל כן לא הוגש כתב ההגנה במועדו.

2.הנתבעים טוענים כי יש סיכוי גבוה לקבלת טענות ההגנה מטעמם, ומפרטים את טענותיהם – לגישתם "טענות כבדות משקל כנגד תביעת המשיבה, המצדיקות את ביטול פסק הדין נגדם."

3.בנסיבות דנן, ביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. כאשר יש לשקול הן את הסיבה בעטיה לא הוגש כתב הגנה, והן את הסיכוי כי ההגנה תתקבל.

4.התובעת, בתגובתה לבקשה, טענה כנגד שני הנושאים אותם יש לבחון במסגרת ההכרעה בסוגייה זו. עמדתה היא כי הסיבה למחדל בהגשת כתב ההגנה נעוץ בנתבעים, ועל כן אינו בו משום טעם לביטול פסק הדין, ובנוסף סבורה התובעת כי אין לנתבעים הגנה ממשית לאור מועד הפקעת השטח נשוא התביעה רישום ההפקעה, איזכורו בהסכם הרכישה של הנתבעים והעובדה כי בנסיבות המקרה אין לנתבעים זכות לדיור חלופי.

הנתבעים טענו בתשובתם כי המקרקעין עדיין רשומים על שמם, וכי אין לחייבם בדמי שימוש ראויים בטרם תינתן הכרעה סופית בתביעה לסילוק יד שהוגשה כנגדם על ידי התובעת.

5.בית המשפט מוסמך לבטל פסק דין אשר ניתן בהעדר כתב הגנה, וזאת בהתאם להוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים...".

6.הגישה הכללית של בתי המשפט כלפי ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה הינה גישה ליברלית, על פיה די בסיכוי לקבלת טענות ההגנה ואין צורך בהגנה שתתקבל באופן וודאי, וכי הימנעות מביטול פסק דין במקרה שניתן במעמד צד אחד, פוגע בזכות בסיסית, זכות הטיעון והגישה לערכאות.

ר' למשל פסק דינו של בית המשפט המחוזי ברת"ק (באר שבע) 12626-12-11 אליהו ג'רבי נ' יעל בן משה [11.01.12]:

"אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני המבקש זאת, תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח, שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בתי המשפט נזהרים ב"נעילת שערי בית המשפט", במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש."

7.ברע"א 1643/00, פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ. פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4) 198 [2001] קבע בית המשפט העליון בעמ' 202 (סעיף 5 לפסק הדין) כך:

"מעבר לכל אלה, יש לזכור כי הזכות לביטול פסק-דין שניתן על-פי צד אחד – אילו ניתן לבקשת המבקשת – נחשבת כיום כזכות בעלת ממד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לבית-המשפט. מכוח זכות זו עשוי בית-המשפט לבטל פסק שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיביים ובין מנימוקים סובייקטיביים, העשויים, בראייה כוללת, להצדיק את ביטול הפסק...".

8.אינני מקבלת את טענת התובעת, כי מאחר והמחדל בגינו לא הוגש כתב הגנה נעוץ בנתבעים עצמם, אין מקום לביטול פסק הדין.

לעניין זה אביא מדבריו של ד"ר יואל זוסמן, בספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 738:

"אמנם יטה הוא לבטל פס"ד אשר ניתן 'שלא בפני בעלי דין' כדי לתת לאותו בעל דין שעת כושר להשמיע את דברו, אפילו גרם הוא באשמתו למתן פסק-דין שלא בפניו, אך בטרם יאות לבקשת הביטול ירצה להשתכנע כי אומנם יש טעם לביטול."