מועצה מקומית מבשרת ציון נ' כהן ואח'

פסק דין

1.ביום 31.10.12 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום של 94,498 ש"ח חוב ארנונה לגבי נכס המצוי בתחום שיפוטה של התובעת.

החוב מתייחס למנוח כהן חנניה ז"ל, שהנתבעים הינם יורשיו.

2.הנתבעים, שאינם מיוצגים על ידי עו"ד, הגישו ביום 30.01.13 בקשה שכותרתה "בקשה לדחיית התביעה על הסף, ובקשה להארכת מועד עד להחלטה בבקשה למחיקה".

בבקשתם טענו הנתבעים כי המנוח לא הותיר נכסים במותו, הוא היה חסר כל, והם לא ירשו ממנו דבר, ובהיעדר ירושה – אין מקום לתבוע את הנתבעים.

עוד נטען, לעניין החוב עצמו, שהמנוח היה נכה בדרגה של 150% עם שירותים מיוחדים, ולכן לא חושב סכום הארנונה כדין.

3.בתשובה לבקשה טענה התובעת כי דין הבקשה להידחות, הואיל ובהתאם לסעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק הירושה( עבר עזבונו של המנוח ליורשיו, וככאלה הם חבים בחובותיו.

4.הואיל והנתבעים לא הגישו תשובה לטענות התובעת, כפי שנתבקשו בהחלטה מיום 27.02.13 - נדחתה בקשתם לסילוק התביעה על הסף , בהחלטה מיום 2.4.13 , והנתבעים אף חויבו בהוצאות בסך 4,000 ₪ כתנאי למתן ארכה להגשת בקשה למתן רשות להתגונן.

5.ביום 22.4.13 בוטלה ההחלטה מיום 2.4.13 , בהיעדר מסירה לנתבעים , ונקבע כי הנתבעים יגישו בקשת רשות להתגונן עד ליום 12.5.13.

6.הואיל והנתבעים, כאמור, לא מיוצגים על ידי עו"ד – הגישו ביום 13.5.13 "כתב הגנה" ובו חזרו על טענותיהם לגבי המנוח.

לפנים משורת הדין, הוכר המסמך האמור כבקשה למתן רשות להתגונן והתובעת התבקשה להגיש תגובה עד ליום 13.6.13.

7.התובעת הגישה בקשה להבהרת ההחלטה , וביקשה שלא לקבל את "כתב ההגנה" כבקשת רשות להתגונן, משזה הוגש באיחור ובניגוד לסדרי הדין.

בית המשפט נהג באורך רוח עם הנתבעים, ובהחלטה מיום 18.6.13 ניתנה בכל זאת רשות להתגונן על סמך האמור ב"כתב ההגנה".

עוד נקבע, כי הואיל וההחלטה שבה נדחתה בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף וחיובם בהוצאות בוטלה, הרי שהבקשה לסילוק על הסף נותרה על כנה, והואיל והנתבעת כבר הגישה תגובה לבקשה זו – על הנתבעים להגיש תשובתם עד 2.7.13 , ולא תינתן ארכה נוספת.

8.בהחלטה מיום 1.7.13 נקבע , כי ההחלטה לגבי סילוק התביעה על הסף תינתן במסגרת ההחלטה בדבר הבקשה למתן רשות להתגונן ובלבד שהנתבעים יגישו תצהיר עד ליום 1.9.13, זאת לאור הוראות תקנה 205(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ובו יתייחסו, בין היתר, גם לטענה העובדתית של התובעת לפיה היו בעיזבון המנוח נכסים פיננסיים שהנתבעים לא מצאו לנכון לפרטם.

9.הנתבעים טענו כי כפי שעולה מתעודת עובד ציבור של ראש ענף מחלקת חוזים במנהל מקרקעי ישראל, הגב' בתיה אילוז, שהוגשה בהליך אחר – בעיזבון המנוח לא קיים כל נכס , ואין מקום לתבוע חובות מהנתבעים, ילדי המנוח, שאינם קשורים לעיזבון כלל וכלל.

10.יצוין, כי באותו שלב לא הגישו הנתבעים את תצהיר כפי שנתבקשו.

11.ביום 7.9.13 ניתנה החלטה שבה נדחתה הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

נקבע, כי החוב נשוא התובענה הוא חובו של המנוח, ומשאין מחלוקת כי הנתבעים הם יורשיו – הרי שמכוח ירושתם הם נתבעו בתובענה זו ולפיכך אין מקום לקבל את טענתם בדבר היעדר יריבות.

עוד נקבע , כי טענת הנתבעים כי התביעה נעדרת עילה מפאת היות המנוח חסר כל הינה טענה המצריכה בירור לגופו של עניין, במיוחד נוכח התעלמות הנתבעים מעניין הנכסים הפיננסיים הנטענים שהיו למנוח, חרף העלאת טענה זו על ידי התובעת ודרישת בית המשפט בהחלטותיו להגיש תגובה לטענה זו, ולהגשת תצהיר כנדרש.