מועין אבו הייגה נ' בטוח לאומי-סניף חיפה

החלטה

(בהתייחס לבקשה להפניית שאלות הבהרה)

1.לפני שתי בקשות:

א.בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף;

ב.בקשת התובע להפניית שאלת הבהרה למומחה יועץ רפואי- ד"ר גורביץ שמונה בתיק.

בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי נוסף

2.לטענת ב"כ הנתבע בבקשתה מיום 3/4/13 למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, מחוות דעתו מיום 23/1/13 עולה, כי הוא התבסס בחוות דעתו על מאמרים שנכתבו בשפה הרוסית, גרמנית וספרדית- וזאת, מבלי שקרא את המאמרים במלואם.

כמו כן, ד"ר גורביץ לא השיב לשאלת הבהרה ב', אשר הופנתה אליו ביום 10/1/13 וכך גם לא התייחס למאמר משנת 2008 אליו הופנה על ידי הנתבע.

3.לטענת התובע, מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה, כאשר בתיק כבר מונו שני מומחים בכירים בתחום הא.א.ג שהגיעו למסקנה בדבר קשר סיבתי, ואילו, הנתבע מבקש "לתור" אחר חוות דעתו הנוחה לו.

4.המדובר הוא בתביעה שהוגשה בשנת 2007, במסגרתה מבקש התובע להכיר בחירשות פתאומית שנגרמה לאוזנו השמאלית, כפגיעה בעבודה.

השתלשלות העניינים הארוכה בתיק פורטה במספר החלטות של בית הדין, ואך נציין כי בתיק מונו שני מומחים יועצים מטעם בית הדין- ד"ר משה גולדשר וד"ר גורביץ.

בהתאם להסכמת הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו ביום 4/7/12, ומאחר וד"ר גולדשר שמונה כמומחה מטעם בית הדין הוא זה שנתן לתובע את התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 8/6/06, הוסכם על מינוי מומחה רפואי אחר, וביום 5/7/12 מונה ד"ר גורביץ כמומחה מטעם בית הדין.

5.ביום 21/7/12 נתן ד"ר גורביץ את חוות דעתו, במסגרתו הגיע בין היתר למסקנה, לפיה: "המאורע הינו הגורם הישיר לפגיעה בשמיעה".

בהמשך, ביום 10/1/13 הופנו לד"ר גורביץ שאלות הבהרה, בצירוף קטע מאמר מהשבועון הרפואי NEJM, המונה את הסיבות לחרשות פתאומית.

ביום 23/1/13 השיב ד"ר גורביץ לשאלות ההבהרה וצירף לתשובותיו 8 תקצירים וקטע מספר לימוד, כאסמכתאות לקשר בין STRESS לאיבוד שמיעה פתאומי.

6.לטענת ב"כ הנתבע, ד"ר גורביץ התבסס בחוות דעתו על מאמרים שנכתבו בשפה הרוסית, גרמנית וספרדית, מבלי שקרא את המאמרים במלואם. לטענתה, ניתן ללמוד זאת, מהכיתוב המופיע על אחד המאמרים שצירף ד"ר גורביץ לתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 23/1/13, לפיו: "אומנם אין תקציר אבל הכותרת מדברת בעד עצמה".

7.מדיניות בית הדין ביחס למינוי מומחים נקבעה בהנחיות בדבר מומחים יועצים רפואיים (ראה הנחיותיה של כב' הנשיאה ארד מיום 13/4/10; להלן: "ההנחיות").

8.בית הדין רשאי למנות מומחה אחר אם מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו (סעיף 17 להנחיות).

9.כמו כן, מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשיגרה אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה וכי נותרו ספקות או שאלות בלתי מוכרעות גם לאחר חוות הדעת (רע"א 337/02 רונית מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' פד"י נו' (4) 673).

10.זאת ועוד, הדרך הנכונה איננה לפסול חוות דעתו של מומחה אם ניתן לתקן את הפגם באמצעות הפנית שאלות הבהרה אל המומחה (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבתי דין לעבודה, המשפט ב' 199, בעמ' 109).