מועד החלת הסדר איזון המשאבים

א.      בפני בקשת רשות ערעור (בר"ע 2417/03) שהוגשה ביום 23.9.2003, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת פלאוט) מיום 7.9.2003, בו דחה בית משפט קמא, את ערעור המבקש על החלטת כב' ראש ההוצל"פ בטענת "פרעתי" בתיק ההוצל"פ שנפתח לגביית חיובי המזונות.

ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת לושי-עבודי) קבעה כי, "... כל זמן שלא ייקבע כיצד יבוצעו חיובים אלו (חיובו של הבעל לשלם מזונות והסכמתה של האשה להתגרש בין יתר חיוביה, שניהם מכח הסכם מזונות ויחסי ממון מיום 15.2.1998 (להלן: " ההסכם"), ושהוכרו ע"י ראש ההוצל"פ כחיובים שלובים - י.ש.) , מתוך הנחה שהזוכה (המשיבה - י.ש.) עמדה במלוא המוטל עליה על פי הוראות ההסכם, הרי שעל החייב להמשיך ולשאת בתשלום דמי המזונות עד למועד סידור הגט, יהא זה אשר יהא" (מוצג ב' לתיק מוצגי המבקש).

המבקש, מבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט למשפחה, כערכאה שלישית.

ביום 1.9.2004 החלטתי, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

בנוסף, בפני ערעור (ע"מ 1181/04) שהוגש ביום 20.5.2004, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת פלאוט) מיום 4.5.2004, בו דחה בית משפט קמא על הסף, את תביעת המערערת (ה-11 במספר המתבררת בין הצדדים!) לתשלומי איזון ולמתן צווים שיבטיחו תשלומים אלו, מאחר ש" אין כל דרך לחייב בן זוג בתשלומי איזון לפני פקיעת הנישואין, אלא אם כן קיים הסכם מפורש", וכן בקובעה:

"בענייננו, לא רק שאין לצדדים הסכם הקובע כי איזון המשאבים יעשה ללא קשר למועד פקיעתם, אלא שההסכם קובע במפורש כי האיזון יעשה במועד שיקבע לסידור הגט"

(סע' 11 לפסק הדין נשוא הערעור).

ב.       טענות הצדדים בבר"ע 2417/03

טוען המבקש (המשיב בע"מ 1181/04, להלן: " המשיב") כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי הוא אינו מוכן להתגרש, וכי המשיבה בבר"ע 2417/03 (המערערת בע"מ 1181/04, להלן: " המערערת") - היא זו המונעת את הגירושין, משהיא עומדת על קבלת כספים טרם מועד הגירושין.

כן טוען המשיב כי טעה בית משפט קמא בקבעו כי המשיב אינו מעוניין כי המערערת תקבל כספים, שעה שבית משפט קמא, קבע במועד אישור ההסכם כי המדובר בהסכם הטעון את ליוויו של בית משפט, ואינו ניתן למימוש במסגרת הליכי הוצאה לפועל בלבד.

כן טוען המשיב כי טעה בית משפט קמא משלא דן בכל טענותיו, ולא קבע ממצאים.

בנוסף טוען המשיב כי טעה בית משפט קמא, בכך שלא ביטל את החלטת ראש ההוצל"פ, שניתנה בחוסר סמכות משהיא מבוססת על פרשנות עצמית של ראש ההוצל"פ, בניגוד לסמכותו.

כן מעלה המשיב טענות בדבר הפגיעה הנגרמת לקניינו, בחיוב שהושת עליו לתשלום מזונות, בלא קיומו של פסק דין המחייבו לכך.

המערערת מצידה, תומכת את יתדותיה בפסק דינו של בית משפט קמא, וטוענת כי המשיב הוא זה שמסרב לתת לה ג"פ.

ג.       טענות הצדדים בע"מ 1181/04

טוענת המערערת כי בית משפט קמא התעלם מסיכומי המערערת בפניו, בהם שטחה את טענתה, לפיה קיימת אפשרות מכח הדין כיום, להקדים את מועד איזון המשאבים, בין היתר, בהסתמך על קביעת בית המשפט העליון בפרשות ע"א 1915/91 אסתר יעקובי נ' עזרא יעקובי, פד"י מ"ט (3) 529 (להלן: "פרשת יעקובי") ורע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני והיועמ"ש, פד"י נ"ח (2) 213, וכן ממאמרי ביקורת בענין זה שנכתבים,  חדשים לבקרים, על ידי מלומדים שונים.

כן טוענת המערערת כי מן הדין היה להחיל בעניינה את הדין החל בענין "מזונות אזרחיים" וכן להחיל את עקרון תום הלב, שעה שהמשיב הוא זה המונע ממנה את גיטה.

בנוסף טוענת המערערת כי פרשנות ראויה של ההסכם מחייבת לקבוע כי מועד תחולת ההסכם נקבע ב" קביעת מועד לסדור הגט (לא מועד גט בפועל)". לפיכך, ומשקבע בית הדין מועד לסידור גט, הרי שניתן להחיל על בני הזוג את איזון המשאבים, חרף העובדה, שג"פ לא ניתן בסופו של יום.

המשיב מצידו סומך ידו על פסק דינו  של בית משפט קמא.