מועאויה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 26.8.12 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושר עבודתו (להלן: "ההחלטה").

עניינו של המערער חזר לוועדה בהתאם לפסק דין מיום 11.7.12 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי העניין יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) שתתייחס לוועדות המקצועיות של לשכת התעסוקה מיום 26.2.08 ומיום 16.9.09 (להלן: "דוחות לשכת התעסוקה") ולאבחון התעסוקתי מיום 12.7.10. על הוועדה דנן היה, אפוא, לשוות לנגד עיניה את ההחלטות הנ"ל והאבחון האמור ולהתייחס אליהם, וככל שהיא סוטה מהם, לנמק זאת.

כידוע, כשמוחזר עניין לוועדה לעררים, על הוועדה לפעול באופן מדויק בהתאם להנחיות פסק הדין. השאלה הינה האם אכן הוועדה עשתה כן.

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המערער הופיע בפניה עם באת כוחו. עוד עולה כי המערער התבטא בפניה ותיאר את הקשיים מהם הוא סובל. כמו כן עולה כי תיאר את השכלתו. הוועדה אכן שיוותה לנגד עיניה את פסק הדין וכן את החלטות הוועדות המקצועיות של לשכת התעסוקה והאבחון התעסוקתי. כמו כן בחנה את הפרוטוקול של ישיבתה הקודמת שקדמה לפסק הדין. הוועדה דנן עיינה בדו"ח לשכת התעסוקה מיום 26.2.08, בפרט בעמ' 6 לדו"ח, שם צוין שיש לקבוע למערער שעה בשבוע או לפטור אותו לגמרי עד לקבלת תשובה מהמל"ל, ומסקנתם שם הייתה שיש לראותו כמי שאינו מסוגל לעבוד בשל מוגבלויותיו הרפואיות. בהתייחסותה לדו"ח זה של לשכת התעסוקה מיום 26.2.08 מציינת הוועדה דנן כי לא מצוין אם אכן התקבל דו"ח מהמל"ל, בשלב מאוחר יותר. לגבי דו"ח האבחון התעסוקתי מיום 12.7.10, מציינת הוועדה דנן שזה לא אפשר קביעת מצבו ויכולותיו.

הוועדה דנן מציינת שמצבו הרפואי והנפשי של המערער נבדק ע"י ועדה רפואית לעררים מיום 1.12.11, דהיינו מאוחר יותר מדו"חות לשכת התעסוקה אליהם הפנה פסק הדין. שם נקבע כי המערער מסוגל לעבודה בחצי משרה וללא הרמת משאות, הליכה ממושכת ומאמץ גופני. אף בדו"ח לשכת התעסוקה מ-16.9.09, עמ' 4, נקבע כי: המערער "כשיר לתוכנית אישית חלקית.." הווה אומר שגם ועדה זו מצאה שיש אפשרות שהמערער ישתלב בעבודה.

מסכמת הוועדה דנן ואומרת: "אנו רואים שוועדות אלה מסתמכות על כושרו, כפי שנקבע בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי... ולפי חוות דעת רפואיות בעניין כושר השתכרותו בוועדות אלו מסוגל לעבודה ללא מאמצים פיזיים". לנוכח זאת הגיעה הוועדה דנן למסקנתה בהתייחס למסמכים אליהם התבקשה להתייחס, כי המערער לא איבד 50 אחוז מכושרו להשתכר.

הוועדה ישבה בהרכב נכון ופעלה כאמור בהתאם לפסק הדין, תוך התייחסות מפורטת לכל שנדרשה. נימוקיה מפורטים די הצורך ומובנים. בנסיבות אלה לא מצאתי שנפלה טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטה המקצועית של הוועדה בעניין כושר עבודתו של המערער.

כעולה מדו"ח הוועדה, זו עיינה במסמכים שנדרשה וכן שמעה ורשמה בפירוט רב את תלונותיו ומגבלותיו של המערער. הוועדה הביאה במכלול שיקוליה את מגבלותיו הרפואיות של המערער, גילו ומצבו הכללי, תוך הסתמכות על כל המסמכים הרפואיים והסוציאליים שהיו בפניה. הוועדה נימקה החלטתה כראוי התייחסה לכל שנדרשה והחלטתה נראית סבירה. הקביעה אליה הגיעה בדבר מגבלות המערער, שנעשתה לאחר שמיעת תלונותיו ובחינת המסמכים שאליהם הופנתה, היא קביעה רפואית-תפקודית ובית הדין אינו מתערב בקביעה מסוג זה.

סוף דבר

 משכך הם פני הדברים, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטה, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בר"ע לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, (29 אפריל 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: