מוסך א.א.מ. שרותי רכב בע"מ נ' לחם

פסק דין

התובעת, המפעילה מוסך בחיפה, הגישה תביעה כספית זו כנגד הנתבע בגין טיפול ברכבו על ידה, שתמורתו לא שולמה.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבע לשלם לה את הסך של 2,193 ש"ח נכון ליום 26.2.09 בגין החלפת משאבת מים שבוצעה על ידה עבורו. התשלום הנדרש הינו עבור משאבת המים עצמה.

1.אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 21.1.08 החליפה התובעת לנתבע משאבת מים ברכבו, וכי הנתבע שילם עבור המשאבה.

כן אין מחלוקת, כי הסתבר שהמשאבה שהותקנה ברכב אינה תקינה, וביום 27.3.08 החליפה התובעת, על חשבונה, את משאבת המים ברכבו של הנתבע למשאבה אחרת.

עוד אין מחלוקת, כי ביום 5.2.09 הגיע הנתבע עם משאבת המים, שהוחלפה ע"י התובעת ועל חשבונה ביום 27.3.08, וזו נבדקה ע"י התובעת, אשר מצאה כי היא אמנם אינה תקינה.

2.בגין החלפת משאבת המים ביום 5.2.09 דרשה התובעת מהנתבע תשלום הסך של 2,741 ש"ח, אך לפנים משורת הדין, הסכימה להפחית מסכום זה את הסך של 548 ש"ח, הסכום עבור העבודה שבוצעה לצורך החלפת המשאבה.

מכאן, שעניינו של החיוב הנתבע הוא במחיר משאבת המים, שנמכרה ע"י התובעת לנתבע.

3.הנתבע טוען, כי נמסר לו, שקיימת אחריות לשנה עבור משאבת המים, אף הנתבעת אינה חולקת על כך.

אלא שהצדדים חלוקים בשאלה ממתי נמנית אותה שנת אחריות: התובעת טוענת, כי המועד מתחיל ביום רכישת משאבת המים הראשונה (ביום 21.1.08). הנתבע טוען, כי המועד מתחיל ביום החלפת משאבת המים (ביום 27.3.08).

הנתבע טוען, כי משהסתבר, בתוך כחודשיים בלבד ממועד רכישת משאבת המים הראשונה על ידו, כי היא אינה תקינה, וזו הוחלפה ע"י התובעת, ברי, כי האחריות צריכה לחול ממועד התקנתה של משאבה תקינה לכאורה, הגם שהסתבר בסופו של דבר, כי גם משאבה זו אינה תקינה, משנדרשה החלפתה בתוך פרק זמן של פחות משנה ממועד התקנתה ברכבו. משכך, סבור הנתבע, כי אין לחייבו במשאבת המים השנייה שהוחלפה, ועל התובעת לשאת בעלות זו בעצמה.

4.ביום 7.5.12 נשמעו בפניי טיעוני הצדדים, בסיומם ביקשה התובעת ארכה להשלמת טיעוניה, וארכה כאמור ניתנה לה. במקביל ניתנה לנתבע ארכה להגשת כל מסמך נוסף שימצא לנכון.

ביום 17.5.12 הגישה התובעת בקשה להארכת מועד נוספת להשלמת טיעוניה, תוך שהיא מבקשת לצרף את תעודת האחריות של חברת וולבו, אשר המשאבה נרכשה ממנה ע"י התובעת. בהחלטה מיום 19.5.12 התרתי לתובעת לצרף המסמך האמור, תוך שצויין כי לכאורה, השלמת הטיעונים צריכה היתה להתייחס לטיעונים משפטיים.

ביום 19.6.12 הוגשה השלמת טיעוני התובעת.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו במהלך הדיון מיום 7.5.12, המהווים השלמה למסמכים שצורפו לכתבי הטענות, בטיעוני הצדדים (לרבות השלמת הטיעון ע"י התובעת), אני סבורה כי דין התביעה דחייה.

6.התובעת אינה חולקת כי תקופת האחריות למשאבת מים היא שנה. התובעת לא צירפה כל מסמך שנחתם בידי הנתבע, בו צוין, כי מועד תחילתה של אותה שנה הוא המועד שנטען ע"י התובעת. הנתבע מכחיש נמרצות, שהדבר היה ידוע לו מראש, ואני נותנת אמון בדבריו.

לא מצאתי גם במסמך הנוסף, שצורף ע"י התובעת, בדבר תקופת האחריות שנותנת יצרנית המשאבה לתובעת, כדי לסייע לתובעת: המסמך עניינו מערכת היחסים שבין התובעת ליצרנית המוצר, מערכת יחסים שאין הנתבע צד לה, אף לא הוגשה ע"י התובעת כל אסמכתא לכך שהנתבע ער להסכמות אלה.

7.אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי המועד בו מתחילה תקופת האחריות לנקוב הוא המועד בו הותקנה משאבת המים הראשונה ברכב. אין כל היגיון בדבר, אף לא סבירות.

8.גם לאחר שעיינתי בהוראת סע' 13א לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ"ג-1983, אליו הפנתה התובעת בהשלמת טיעוניה מיום 19.6.12, לא מצאתי כי יש בו כדי לסייע לתובעת.

בסע' 13א נקבע –