מוסא נ' רייך ואח'

פסק דין

פתח דבר

בפני תביעה כספית, בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מאירוע תאונת דרכים מיום 31.12.12.

טענות הצדדים

על פי טענת התובע, התאונה אירעה ברכב התובע כאשר נהג בו מר נאהי מוסא (להלן: "הנהג") בתוך נתיב נסיעתו, כאשר לפתע יצא רכב הנתבעים מתחנת אוטובוס, התפרץ לנתיב נסיעת רכב התובע, וגרם להתנגשות בין כלי הרכב.

התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו, הינו בשיעור של 12,347 ₪. בנוסף צירף חוות דעת בגין ירידת ערך הרכב בסך 837 ₪, וכן חשבון שכ"ט שמאי בסך של 1,000 ₪.

לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

הנתבעים שללו גרסת התובע לתאונה ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, ביום התאונה, עמד רכבם בעצירה מוחלטת, כאשר לפתע הגיח רכב התובע מאחור, פגם ברכבם וגרם ברשלנותו לאירוע התאונה.

הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה.

דיון ומסקנות

בתאריך 05.02.14 התקיים דיון בפניי בו העידו הנהגים המעורבים בתאונה. לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים הנ"ל, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו. יחד עם זאת, החלטתי להשית על האחרון אשם תורם בקרות התאונה, הכול מהנימוקים שיפורטו.

בעדותו תיאר הנהג את הנסיבות אשר הובילו להתרחשות התאונה (עמ' 2 ש' 7-11). חקירתו הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה. עדותו של הנהג הייתה עדות מהימנה וללא סתירות, ואני נותנת בה אמון. לא זו אף זו, תשובותיו של הנהג בחקירתו הנגדית חיזקו את גרסתו לאופן התרחשות התאונה (עמ' 3 ש' 20-21 , עמ' 3 ש' 25-31).

לא למותר לציין כי עדותו של הנהג בפניי אף מתיישבת עם גרסתו הראשונה שניתנה לאחר התאונה, הן למשטרה והן למבטחת רכב התובע (נ/2).

מנגד, העידה בפניי הנתבעת 1, אשר נהגה ביום התאונה ברכב הנתבעים. הנתבעת 1 פרסה את גרסתה לנסיבות אירוע התאונה, בה ציינה כי התאונה אירעה לאחר שעצרה אחרי רכב שנסע לפניה, ואשר עצר בפתאומיות, ובכך בא רכב התובע ופגע ברכבה מאחור (עמ' 5 ש' 18-20).

בחקירתה הנגדית ציינה הנתבעת 1, כי עצרה בנתיב נסיעה (עמ' 5 ש' 23-24). לשאלת ב"כ התובע, אישרה הנתבעת 1 כי עצרה בנתיב נסיעה באופן פתאומי לאחר רכב אחר אשר עצר באופן פתאומי. גם אם אקבל את טענת הנתבעת 1, לא ברור מדוע לא ניסתה לעשות מהלך כלשהו על מנת להימנע מעצירה פתאומית בנתיב נסיעה, ובמיוחד כאשר יש רכבים מאחוריה.

לא זו אף זו, אם לשיטתה של הנתבעת 1 היא עמדה באופן פתאומי, הרי שהאחריות לתאונה מוטלת עליה, ועל התובע יש אשם תורם, משלא שמר מרחק ממנה.

בנוסף לאמור, בגרסאותיה של הנתבעת 1 אשר ניתנו לאחר התאונה, התגלו סתירות שיש בהן כדי לפגום במהימנות הגרסה הנ"ל. מחד טענה הנתבעת 1 בהודעה למבטחת רכבה מיום 01.01.13 (ת/2), כי הייתה בעצירה מוחלטת כי רכב לפניה נעצר, כאשר מאידך, בהודעתה מיום 27.06.13, מציינת האחרונה למבטחת רכבה, כי טרם אירוע התאונה עמדה בצד הדרך ולא הפריעה לשום מכונית. ובדיון בפניי הוסיפה גרסה שלישית עת העידה כי עצרה מאחורי הרכב שנעצר לפניה וכי היא לא יודעת אם זה היה באמצע הנתיב או בצד הדרך. (ראו ש' 1-2 עמ' 7).

יש בסתירות הנ"ל בגרסתה של הנתבעת 1 לגבי אירוע התאונה, כדי להעלות סימני שאלה לגבי נכונות גרסתה של האחרונה לעניין אירוע התאונה, ובכך, להביא להעדפת גרסתו של הנהג, לעניין התאונה, אשר לא התגלו בה סתירות, על גרסתה של הנתבעת 1.

זאת ועוד, הגם שבתמונות רכב הנתבעים אשר צורפו בפניי (נ/1), עולה כי הפגיעה הינה בחלקו האחורי, אך אין בפגיעה בחלק זה כדי להקים ישירות אחריות על הנהג של התובע לקרות התאונה, וזאת לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, לפיה אימצתי את גרסתו של הנהג לאירוע התאונה, ככל וגרסתה של הנתבעת 1 לקתה בסתירות מהותיות, אשר הובילו לדחייתה. משמע, נהיגתה של הנתבעת 1 טרם התאונה, ויציאתה הפתאומית, כפי שהעיד הנהג, היא אשר הובילה לפגיעה, כפי שעולה בתמונות, ומתיישבת עמן.