מולקוב נ' שמש

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום שיק על סך של 4,000 ₪.

ההליכים בתיק זה החלו בדרך של הגשת בקשה לביצוע שטר. המדובר בשיק מס' 3010 שתאריך פירעונו 12/11/09 ואשר נמשך מחשבונה של הנתבעת בבנק דיסקונט. התנגדותה של הנתבעת התקבלה, והתיק נוהל בסדר דין מהיר.

טענות הנתבעת בתמצית

הנתבעת טענה כי בהיותה אישה מבוגרת, זקנה וערירית, עבדה בביתה עוזרת. זו לקחה ממנה שיקים במרמה והעבירה אותם לצדדים שלישיים. לדבריה, היא ביקשה מאותה עוזרת לקנות עבורה מצרכים. כנגד זאת, היא נתנה בידיה שיקים חתומים. בדיעבד, הסתבר לה, כי העוזרת העבירה את השיקים לצדדים שלישיים, שלנתבעת לא היה כל דין ודברים עמם ולא קיבלה מהם כל סחורה. לאחר שהנתבעת גלתה זאת היא הגישה תלונה במשטרה. הנתבעת טענה, כי היא מעולם לא נתנה לתובע שיק, לא הרשתה לעוזרת ליתן לו שיק שלה וכי היא לא ראתה את התובע ולא שוחחה עמו מעולם.

טענות התובע בתמצית

התובע טען, כי הוא מנהל ביחד עם אביו חנות מכולת, ובין לקוחותיו נמנית העוזרת של הנתבעת. לדבריו, במהלך שנת 2009 שאלה אותו העוזרת אם ביכולתו לפרוט עבור הנתבעת שיקים דחויים. הוא השיב לה בחיוב, ובלבד שתשולם לו עמלה ושהוא יקבל אישור טלפוני מהנתבעת לכך. העוזרת נתנה לו חמישה שיקים במועדים שונים, החל מיוני 2009. בין השיקים נכלל השיק נושא כתב התביעה. התובע טען, כי הוא שוחח טלפונית עם הנתבעת וזו אישרה לו למלא את הסכום ותאריך הפירעון בגין כל שיק ובכלל זה השיק נושא כתב התביעה. לדבריו עבור השיק האמור הוא נתן לנתבעת, באמצעות העוזרת, סך של 3,900 ₪. בעקבות התלונה שהגישה הנתבעת, הוא זומן לחקירה במשטרה ומסר בה את גרסתו.

דיון והכרעה

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה ומטעם התובע הוגשו תצהירו ותצהיר העוזרת. המצהירים נחקרו בדיון על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת סיכומי ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.

אני מעדיף את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבעת. כאמור הנתבעת הודתה שחתמה על השיק נושא כתב התביעה ונתנה אותו לעוזרת כשהוא ריק, לצורך רכישת מצרכים שונים (ראה סעיף 4 לתצהיר הנתבעת). במהלך חקירתה הנגדית, הנתבעת הודתה, כי העוזרת נהגה ללכת עבורה לבנק ולמשוך עבורה כספים.

משכך הם פני הדברים, הרי שהנטל מוטל על הנתבעת להוכיח, כי הפעולה שביצעה העוזרת הייתה בניגוד להרשאתה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. נהפוך הוא מעדויות התובע והעוזרת עולה תמונה עובדתית שונה לחלוטין.

התובע העיד כי השיק נושא כתב התביעה ניתן לו ומולא רק לאחר שקיבל את אישורה של הנתבעת לכך. מעדותו בתצהיר ובחקירתו הנגדית בדיון שהתקיים לפניי שוכנעתי שהנתבעת אישרה לו בשיחה טלפונית שקיים עמה למלא את סכום השיק - 4,000 ₪. תמורת השיק, הוא נתן סך של 3,900 ₪, כאשר הוא הותיר בידיו את ההפרש, בסך של 100 ₪ כעמלה (ראה סעיפים 8-11 לתצהירו כן ראה עמ' 5-6 לפרוטוקול הדיון מיום 06/12/10).

גרסתו של התובע נתמכה בעדותה של העוזרת. זו העידה, הן בתצהירה והן בחקירתה הנגדית, כי קיבלה מהנתבעת את השיק נושא כתב התביעה. לבקשתה של הנתבעת, היא פנתה אל התובע בבקשה לפרוט את השיק. העדה אף העידה, כי פעולה זו חזרה על עצמה מספר פעמים, לגבי השיקים הנוספים, שצורפו כנספחים לתצהיר התובע.

העוזרת אף פירטה בסעיף 8 ד' לתצהירה, כי לאחר שקיבלה מהתובע כסף במזומן תמורת השיק נושא כתב התביעה, היא פעלה בהתאם להוראות הנתבעת והעבירה סכומים לנהג מונית לו הייתה חייבת הנתבעת כספים ולנתבעת. העוזרת העידה על כך גם במהלך הדיון. ( ראה עמ' 8 ש' 31 עד עמ' 9 ש' 11 לפרוטוקול). אמנם, בחקירתה הנגדית היא פירטה אופן חלוקה שונה של הסכומים, אולם לא מצאתי שיש בשוני זה כדי לפגוע במהימנותה. שוכנעתי, כי חוסר הדיוק נבע מחלוף הזמן ממועדי האירועים ועד לדיון.

זאת ועוד, בסעיף 5 לתצהירה הסבירה העוזרת, כי היא פנתה בשליחותה של הנתבעת לבנק דיסקונט על מנת למשוך עבורה כספים. לדבריה היא קיבלה מהנתבעת שיקים ריקים חתומים על ידי הנתבעת. העוזרת הייתה פונה לפקיד הבנק, וזה היה ממלא בשיק את שמה, כמי שקיבלה את הכסף, את הסכום ואת התאריך, וכן היה מצלם את תעודת הזהות שלה. בעקבות כך, מסר פקיד הבנק לעוזרת את הסכום המבוקש והנפיק לה מסמך המאשר, כי היא קיבלה את הכסף עבור הנתבעת. לתצהירה של העוזרת צורפו חמישה טפסים שהונפקו בגין משיכת הכספים עבור הנתבעת, שעליהם נרשם שמה המפורש של העוזרת (ראה נספחים א-ה לתצהיר העוזרת ראה גם עמ' 7 ש' 25-33).

התנהלות חוזרת ונשנית זו מוכיחה כי הנתבעת סמכה על העוזרת וכי היא הפקידה בידיה שיקים ריקים חתומים על ידה על מנת שזו תקבל עבורה כספים. העובדה שהעוזרת הזדהתה בפני פקידי הבנק ופרטיה נרשמו על טפסי המשיכה מלמדת על כך שהיא פעלה בגלוי ומבלי להסתיר את פעילותה.

גרסתה של הנתבעת בעניין זה נתגלתה כלא מהימנה. כאשר נשאלה הנתבעת כיצד היא הייתה מוציאה מזומנים מהבנק, היא השיבה: "אני הייתי הולכת, למה שאני אתן לה?" בהמשך כשהיא נשאלה האם אף פעם היא לא שלחה את העוזרת לבנק היא השיבה: "אני לא יודעת, לא זוכרת". כאשר ב"כ התובע חזר ושאל האם העוזרת הייתה הולכת לבנק ומוציאה עבורה כסף, היא השיבה: "אז מה?.." (שם, עמ' 3 ש' 32 עד עמ' 4 ש' 4).

לא זאת אף זאת, בס' 6 לתצהיר עדותה הראשית הצהירה הנתבעת, כי תלונתה במשטרה נסגרה. כשהיא נשאלה על כך בחקירתה הנגדית, השיבה הנתבעת : "לא סגרו, אני לא יודעת, לא הלכתי לשם" .

אציין כי לא מצאתי שיש מקום לטענת ב"כ התובע כי הנתבעת טענה בתחילת ההליכים המשפטיים לזיוף חתימתה וכי היא חזרה בה לאחר מכן. התרשמתי כי לאורך כל הדרך היא הודתה שהיא חתמה על השיק. טענת הזיוף התייחסה לפרטים הנוספים שהופיעו על השיק ללא ידיעתה וללא הסכמתה , כטענתה.