מולה(עציר) נ' משרד הפנים

החלטה

בקשה לשחרור המבקשת ממשמורת, עד דיון בעתירה.

הבקשה הוגשה בדחיפות, לנוכח הכוונה להרחיק את המבקשת מישראל מיד, ולכן בקש ב"כ המבקשת לתקן את עתירתה. בקשתו נענית בזה, ובלבד שהעתירה המתוקנת תוגש תוך 30 יום.

1.המבקשת נכנסה לישראל ללא היתר, דרך גבול מצרים, בחודש מרץ 2010, וסמוך לאחר מכן נעצרה. מאז, במשך 17 חדשים, היא נתונה במשמורת במתקן "סהרונים" שבקציעות.

העותרת טוענת כי היא אזרחית אריתריאה, ועל כן זכאית להגנה הקבוצתית לכלל נתיני אריתריאה, ולכן אין להרחיקה מן הארץ. המשיב טוען כי לפי בדיקותיו אין המבקשת אזרחית אריתריאה, כי אם אזרחית אתיופיה, שמסרבת לצאת את ישראל לאתיופיה.

2. סעיף 13ו בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, קובע:

"(א)ממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר בערובה שוהה שלא כדין בהתאם להוראות בסעיף זה; לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אלא אם כן התקיים בו אחד מאלה:

...

(4) הוא שוהה במשמורת יותר מ-60 ימים ברציפות.

(ב)על אף הוראות סעיף קטן (א), לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אם התקיים אחד מאלה:

(1)הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לענין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל;

..."

המחלוקת המשמעותית בין הצדדים היא בשאלה אם יש לראות בכך שהמבקשת עומדת על טענתה שהיא אזרחית אריתריאה משום העדר שיתוף פעולה מלא מצדה, דבר שמאפשר להותיר אותה במשמורת לאחר חלוף 60 יום ממעצרה.

כאמור, בשלב זה אין בידי המבקשת מלא הפרטים הדרושים לתקיפת החלטת רשות ההגירה בשאלת האזרחות שלה, והיא מבקשת הזדמנות נוספת להביאם לבחינה שיפוטית. בינתיים, ענינה של העתירה שלפני בשחרורה של המבקשת ממשמורת, ובכך בלבד.

3.אלו קורות המבקשת: לטענתה נולדה באתיופיה למשפחה ממוצא אריתריאי. בשנת 1998 גורשה המשפחה מאתיופיה לאריתריאה, אך העותרת נותרה באתיופיה, ללא מעמד או זכויות.

לכתחילה, בתשאול הבסיסי שהתקיים סמוך למעצרה, 26.3.2010, לא היו בידיה מסמכים, וב"מדינת מוצא" נרשם "אריתריאה". בתשאול נוסף, כעבור יומיים מסרה שהתגוררה רוב חייה באתיופיה, בין השנים 2000-2009 באסמארה, אריתריאה, ושנה בסודאן. עוד מסרה שבתה, בת 11, מתגוררת באתיופיה.

כעבור חדשים אחדים, ביום 28.7.2010, הציגה תעודת זהות אריתראית מקורית של אמה, שהאם שלחה לה. הדיין בבית הדין לביקורת משמורת הורה לרשות ההגירה לערוך שימוע נוסף לשם בדיקת התעודה שהציגה.

בפרוטוקול מדיון נוסף, מיום 5.9.10, ניתנה ארכה נוספת לבדיקה כאמור. ארכה נוספת ניתנה בדיון שנערך ביום 2.11.10, ואילו בדיון מיום 17.11.10 נקבע כי לאור עמדת רשות ההגירה כי בנתינה אתיופית המדובר – סירובה לשוב לאתיופיה עולה כדי סרוב לשתף פעולה, ועל כן אושר צו המשמורת למרות חלוף 60 יום.

4.דו"ח התשאול שנערך ביום 17.11.10 צורף לעתירה, וכעולה ממנו טענה המבקשת כי נולדה באסלה, אתיופיה, והתגוררה שם עם סבתה עד גיל 15 או 16, שאז עברה לאדיס אבבה, להתגורר עם אחות אביה. כעבור 3 שנים, עברה לגור עם חבר, שאתו חיה במשך שנתיים.

אח"כ עברה דרך ג'יבוטי לתימן ומשם לאסמרה, אריתריאה, שם התגוררה במשך 8 שנים. לטענתה היא "לא יודעת אני קצת שומעת" את השפה הטיגרינית המדוברת באריתריאה, אך המתשאל הוסיף כי לא הבינה מאומה בשפה זו.