מויאל נ' סמדר

פסק דין

בפניי ערעור על החלטותיה של כב' הרשמת ורדה שוורץ מיום 24.11.11 בתיק ת"א 161102-09-11 לפיהן פקע צו העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד כנגד המערער וכן לקיים באותו מעמד דיון בבקשה לצו עיקול הזמני וליתן הצו שנית באותם התנאים.

בהתאם להחלטתי מיום 30.11.11 הוגשו עיקרי טיעון , המשיבה הגישה תגובה מפורטת לערעור בה פירטה טענותיה והשתלשלות העניינים . המשיבה טוענת כי דינו של הערעור להידחות ואף עותרת לחיוב בהוצאות.

במסגרת טענותיו טען המערער, כי משנמסר לו צו העיקול באיחור ואף נמסר ללא כל המסמכים, לרבות כתב הערבות, פקע הצו והינו בטל מאליו, כך שאין לדון בבקשה לצו העיקול הזמני. כן טען, כי בהתאם לתקנה 371 לתקסד"א, לא ציינה הרשמת בהחלטתה טעמים מיוחדים לקיום הדיון בבבקשה לצו הזמני ומשכך אין מקום לדון עוד בבקשה למתן אותו צו עיקול זמני.

לטענת המערער, שגתה כב' הרשמת כאשר מחד קבעה:" אין ספק שצו העיקול הזמני פקע" ומאידך החליטה לדון בבקשה לעיקול זמני לאלתר. בנוסף טוען המערער כי גם לגופו של עניין לא היה מקום להטלת העיקול שכן המשיבה לא הצביעה על קיומם של ראיות לכאורה לעילת התביעה ואף לא הוכיחה את יסוד ההכבדה.

בנוסף טען המערער, כי הבקשה כולה וכן התצהיר מטעם המשיבה ערוכים על דרך ההפניה לכתב התביעה וכי ככאלה דינם להידחות ואינם יכולים להתקבל.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטתה של הרשמת הנכבדה באופן המצדיק התערבותי ולפיכך דין הערעור להידחות.

תקנה 367(ב) לתקנות, מחייבת המצאה אישית למשיב של הבקשה למתן צו עיקול ועל פי תקנה 370 (3) הצו יפקע, אם לא בוצעה המצאה כדין . בנסיבות אלו לפיהן לא הומצא הצו למערער תוך 3 ימים וזאת לאחר ניסיונותיה של המשיבה להמציא את הצו האמור ,בדין ניתנה החלטת הרשמת כי צו העיקול הזמני אשר ניתן מיום 11.9.11 פקע.

הערעור לא מתייחס להחלטה זו ואף המשיבה לא מערערת על כך.

באשר לטענה בדבר העדר סמכות הרשמת לקיים דיון באותו מעמד כאילו הוגשה בקשה חדשה להטלת צו העיקול, ניתנה התייחסות בפסיקה לפיה :" פקיעת העיקול גם היא אינה בכל מצב 'פקיעה מדעיקרא' אלא 'פקיעה יחסית' ( על משקל 'בטלות יחסית'). לא בכל ההקשרים נכון יהיה להתייחס לעיקול, שניתן במעמד צד אחד ושפקע מתוקף הוראת תקנה 370 לתקנות, כאל עיקול שכמוהו כאין וכאפס, כאילו מעולם לא היה קיים". (בש"א (י-ם) 3559/06 TONEDOOR Ltd נ' יובנק בע"מ (לשעבר בנק אינווסטק כללי בע"מ) (פורסם בנבו) )

כלומר,פקיעת עיקול אינה פקיעה אוטומטית ואף ניתנת סמכות מפורשת

לביהמ"ש להורות שהצו לא פקע, או שפקע במועד עתידי.

בר"ע (י-ם) 3403/01 דוד זיזה נ' עורך-דין אריה יעקב , תשס"א (1) 756 (פורסם בנבו) נקבע כי:"מן הראוי שבית-משפט ייתן משקל רב למועדים שנקבעו בחיקוקים, ברם כאשר אין לצד שכנגד כל תועלת בשמירת לוח הזמנים, ולא נגרם נזק מערכתי, אין להקפיד על המועדים הקפדה יתרה. כיום, לאחר שנודע למבקש על העיקול, אין כל חשיבות בהמצאת המסמכים לנתבע, או שהחשיבות מועטה ואינה מגיעה כדי פסלות הצו. את עמדת בית-המשפט ביחס למחדל המשיב ראוי לבטא באי-פסיקת הוצאות לטובתו או בפסיקת הוצאות (נמוכות יחסית) לחובתו (766ה – 457ב).על התקנות כולן מרחפת רוחה של תקנה 524 המאפשרת לבית-המשפט בכל עת לתקן פגמים בהליך. במקרה זה אין לנו אלא פגמים בהליך, ובית-המשפט רשאי לתקנם (767ז – 768א)".

זאת ועוד, לעיתים מורה ביהמ"ש שצו העיקול פקע אולם משהה את החלטתו למשך מספר ימים, תוך שמירה על המצב הקיים ( דהיינו- על תוקפו של העיקול) וזאת- על מנת לאפשר למבקש העיקול בקשה חדשה . בעניינו, בדין ניתנה החלטת הרשמת לדון בבקשה מחדש על אתר שכן מתייתר הצורך להשהות החלטתה וניתן היה לקיים דיון בבקשה למתן צו עיקול זמני כך שהתוצאה הינה אותה תוצאה .

בנסיבות אלו, לא נגרם נזק כלשהו למערער שכן ניתנה לו ההזדמנות להביא את כל טענותיו בפני כב' הרשמת בבקשה לביטול עיקול זמני . לפיכך איני סבור כי ראוי היה לדחות הדיון למועד אחר, לרבות משיקולי יעילות מערכתית וחסכון זמן שיפוטי טוב עשתה כב' הרשמת בקבעה כי באתו מעמד תידון הבקשה למתן צו העיקול הזמני.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט גרוניס ברע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג, תק-על 2007(1), 1780 , 1782 (2007)."אם נבחן אפשרות זו מנקודת מבט של יעילות דיונית כוללת, היינו מזווית הראייה של כלל המתדיינים המתדפקים על דלתות בית המשפט, ברי כי האפשרות האמורה אינה יעילה. לשון אחר, ניתן יהיה לנצל ביתר יעילות את הזמן השיפוטי, שהינו המשאב היקר ביותר של מערכת המשפט, אם ניתן יהיה לטפל בעת ובעונה אחת בשתי הבקשות, זו למחיקת כותרת וזו למתן רשות להתגונן. אלמלא ניתנה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, היה הנתבע נאלץ להגיש הן את הבקשה למחיקת כותרת והן את בקשת הרשות להתגונן בעת ובעונה אחת (אין זה משנה אם הבקשות היו מוגשות כשתי בקשות נפרדות בכתב או בגדרה של בקשה אחת שבה סעדים חלופיים). דיון אחד בשתי הבקשות היה חוסך זמן שיפוטי" .

ועתה לבחינה האם התקיימו היסודות המצדיקים הטלת עיקול בנסיבות: עפ"י הוראות תקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי נדרש בית המשפט, בבוחנו את ההצדקה להטלת צו עיקול זמני, לתת דעתו ליסודות הבאים: (א) ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי); (ב) ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי); (ג) איזון אינטרסים: שקילת הבקשה במאזני מאזן הנוחות, תום הלב והמידתיות הראויה במתן הסעד (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי.

השאלה הראשונית המתעוררת בבקשה להטלת עיקול היא האם הציג מבקש העיקול ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה. (תקנה 362 (א) לתקנות סד"א). סבורני, כי במקרה שלפנינו, הצליחה המשיבה (מבקשת העיקול) להביא בשלב זה ראיות מהימנות לכאורה המקימות תשתית וסיכוי לתובענה הכספית שהגישה נגד המערער. לצורך ביסוס תביעתה כנגד המערער צירפה המשיבה חוות דעת שמאי כראיה לשווי העבודות שלא בוצעו ע"י המערער והנזקים בדירתה בשל אי השלמת העבודות וטיבן.