פסק דין
1. לקראת נישואי בתה, באוגוסט 2011, הזמינה התובעת בחנות של הנתבעת, ביוני 2011, מוצרים שונים עבור חגיגת החינה, ובין היתר - רקמה עם שם החתן על כיסוי של טלית ותפילין.
חל שיבוש בביצוע הרקמה שהוזמנה. היא לא היתה מוכנה במועדים 5.7.11, 12.7.11
ו- 26.7.11, למרות ההבטחות שניתנו לתובעת, ולטענת התובעת, היא הגיעה בשלושת המועדים הללו במיוחד מביתה בקרית גת לחנות של הנתבעת בנתניה, וכל זאת לריק.
אין מחלוקת כי נפל שיבוש באיות שם החתן, שהיה צריך להירקם על גבי כיסוי הטלית והתפילין, וכי הנתבעת התחייבה לתקן את הטעות, אך התיקון לא בוצע.
לאחר שלוש נסיעותיה, לשווא, של התובעת לחנות הנתבעת, ביקשה התובעת מאחיותיה, שמתגוררות בנתניה, לסור אל חנות הנתבעת על מנת לקבל סוף סוף את הכיסוי, לאחר ביצוע התיקון שנדרש באיות שם החתן. בין המועדים 27.7.11 ו- 31.7.11 התקשרו אחיותיה של התובעת לחנות הנתבעת, ואף הגיעו אליה פעמיים, עד אשר - ביום 31.7.11 - נמסר לאחותה של התובעת, לתדהמתה, כי הכיסוי אבד.
המוכרת בחנות הציעה לאחות לרכוש כיסוי חדש, על חשבון הנתבעת, אך הכיסוי נבחר על ידי הכלה, בת התובעת, אשר היה חשוב לה במיוחד לבחור את הכיסוי בעצמה.
התובעת מפרטת בתביעה כי בהיות המשפחה שומרת מסורת, היה חשוב להם מאד לסיים את רכישת כל הדרוש לחגיגת החינה לפני תחילת חודש אב, כיוון שאין זה מקובל לבצע קניות בתשעה הימים שלפני ט' באב (א' באב חל ביום 1.8.11).
משהסתבר, ביום 31.7.11, כי הכיסוי שנבחר על ידי הכלה אבד אצל הנתבעת, נסעו התובעת ובתה לבאר שבע, ושם בחרה הכלה כיסוי אחר לטלית ולתפילין, ואף בוצעה עליו הרקמה הדרושה. למותר לעמוד על עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת ולבני משפחתה בשל השתלשלות דברים זו.
התובעת תבעה פיצוי בסך 1,500 ₪. בסכום זה נכלל מחירם של שני הכיסויים, זה שאבד אצל הנתבעת וזה שנרכש במקומו, לרבות עלות הרקמה, וכן פיצוי בגין נסיעות ועוגמת נפש.
2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא סיפקה לתובעת את כל פריטי ההזמנה, בהיקף כספי של 2,339 ₪. הנתבעת מאשרת כי נפלה טעות באיות שם החתן, בביצוע הרקמה, אך הרקמה היתה פריט קטן, ביחס למכלול פריטי ההזמנה, ועל כן אין הצדקה לפיצוי שנתבע.
עוד טענה הנתבעת כי התובעת יכלה להקטין את נזקה על ידי הימנעות מנסיעות אחדות מקרית גת לנתניה, כיוון שיכלה להתקשר אל הנתבעת כדי לוודא אם הרקמה כבר מוכנה, ואף יכלה לבקש מאחיותיה, שמתגוררות בנתניה, להגיע אל הנתבעת, מבלי שהתובעת עצמה תיסע מקרית גת לנתניה.
עוד טענה כי הציעה לפצות את התובעת על ידי תשלום עבור כיסוי אחר, במקום זה שאבד, אך אחותה של התובעת, שהגיעה אל הנתבעת ו"התבשרה" אודות אובדן הכיסוי, דחתה הצעה זו (כפי שצויין, התובעת הסבירה בכתב התביעה את החשיבות שהיתה לכך, שהכלה בעצמה תבחר את הכיסוי לטלית ולתפילין שנועדו לחתנה).
3.בעדותה בביהמ"ש אמרה התובעת כי היא היתה צריכה לבדוק בעצמה, שהרקמה בוצעה כיאות, ולכן הגיעה בעצמה לחנות הנתבעת.
הנתבעת אמרה כי הפיצוי שהציעה לתובעת היה התשלום עבור כיסוי אחר חלף זה שאבד. בהצעה זו אין רבותא, כיוון שממילא על הנתבעת לשאת בעלות הכיסוי שאבד אצלה ובאחריותה.
4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, אני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובעת מעבר להשבת עלות הכיסוי שאיבדה. הנתבעת היתה מודעת לכך שמדובר באירועים שקשורים בנישואי בתה של התובעת, והיתה מודעת לחשיבות ההצלחה ושביעות הרצון מכל המוצרים שנרכשו לאירוע החינה, לרבות - ובאופן ספציפי - לרקמת שם החתן על גבי כיסוי הטלית והתפילין. הנתבעת נהגה ברשלנות כלפי התובעת, הן בכך שלא עמדה במועדים שהובטחו, הן בכך שלא תיקנה תוך זמן סביר את הטעות ברקמה, וכמובן - בכך שבסופו של דבר איבדה את כיסוי הטלית והתפילין.
ההזמנה בוצעה עוד בחודש יוני 2011, והרקמה החסרה לא היתה מוכנה גם בסוף יולי, למרות הבטחות חוזרות ונשנות של הנתבעת. בכך גרמה הנתבעת לתובעת טרחה ועוגמת נפש רבה ומיותרת.
עם זאת, הפיצוי בגין הכיסוי והרקמה נתבע בכפל, שהרי התובעת היתה צריכה ממילא לשאת בעלות של כיסוי ורקמה. על כן אפסוק לזכותה, במרכיב זה של התביעה, רק החזר עלות הכיסוי שאבד אצל הנתבעת (מחירו - 210 ₪). בגין הנסיעות תבעה התובעת פיצוי בסך 550 ₪. אני סבורה כי אמנם ניתן היה לצמצם את מספר הנסיעות, ועל כן אעמיד את הפיצוי בגין מרכיב זה של התביעה על סך 400 ₪. בגין עוגמת הנפש תבעה התובעת פיצוי בסך 450 ₪. סכום זה הוא סביר, בנסיבות העניין, ואפסוק אותו לזכות התובעת.
5.על פי האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1,060 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 2.10.11, ועד לתשלום בפועל.
עוד תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות המשפט בסך 400 ₪ (בהתחשב גם בכך שהתובעת מגיעה מקרית גת). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.