מויאל נ' אברהם

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בנזקי רכוש אשר נגרמו בתאונה אשר התרחשה ביום 28.9.11 ברחוב המכבים בקרית שמונה.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, שהינו בעליו של רכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 17-746-35, עובר לקרות התאונה נהג ברכב בנו, מר צחי מויאל.

לדבריו, בעת שעמד בנו עם רכבו בפקק במקום קרות האירוע, יצאה הנתבעת עם רכבה בנסיעה לאחור מחנייה ופגעה בחלקו הימני קדמי של רכבו. התובע ציין, כי עובר לפגיעה ברכבו אף פגעה הנתבעת ברכב נוסף אשר חנה לפניה.

מנגד טענה הנתבעת , כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי בנו של התובע.

לטענתה, עובר לקרות התאונה היא ביקשה להיכנס עם רכבה לחניה מהנתיב הימני. באותה העת, רכב התובע עמד בתור אך לפתע , נכנס עם רכבו בין כלי הרכב אשר עמדו מכיוון דרום לצפון ופגע בחלקו האחורי של רכבה.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הוגשו לעיוני , הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ואנמק.

במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 13.9.12 חזרו הצדדים על טענותיהם בדבר נסיבות קרות התאונה והגישו לתיק בית המשפט תמונות צבעוניות של הרכבים אשר היו מעורבים בתאונה.

כמו כן, טענו הצדדים כי בעת קרות התאונה נכח במקום השוטר, מר אילן וזאנה, ולפיכך, הוריתי על קיום דיון נוסף אליו זומן השוטר וזאנה.

בעדותו בפניי ביום 6.2.14, טען השוטר וזאנה כי הוא הבחין ברכב הנתבעת מנסה לעשות רוורס וכי היא עומדת לפגוע ברכב. במסגרת חקירתו הנגדית על ידי השמאי שריקי, הבהיר העד כי הוא ראה את ההצמדות של הרכב אך לא יכול היה לראות את המכה עצמה וציין, כי הוא שמע את המכה ואת הפגיעה.

בהמשך להחלטתה מיום 6.2.14, הגיש השוטר וזאנה את דו"ח הפעולה אשר ערך ביום קרות האירוע.

בדו"ח זה, תיאר השוטר וזאנה את השתלשלות העניינים עובר לקרות התאונה:

"...הנהגת יצאה מהחניה בנסיעה לאחור פגעה ברכב שהיה מקביל אליי בנתיב תנועה לצפון. יצאתי מהניידת וראיתי ברכב מספר 17-746-35 נזק בצד ימין..."

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 13.9.14, המדובר בעד ניטראלי אשר הצדדים אישרו את נוכחותו במקום האירוע ואשר ערך בסמוך לו דו"ח פעולה.

גרסתו של עד זה עולה בקנה אחד עם עדותו של נהג רכב התובע ואחיו אשר היה עימו באותה העת ברכב ולפיה, התאונה התרחשה בעת שהנתבעת נסעה לאחור.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 6.2.14 נשמעה טענה מפי השמאי שריקי, אשר העיד מטעם הנתבעת, כי מוקד הנזק ברכב התובע אינו תואם מוקד הנזק ברכב הנתבעת וזאת, הן בשל הבדלי הגבהים והן בשל הבדלי הצבע.

טענה זו אין בידי לקבל כלל ועיקר.

ראשית אציין, כי השמאי לא מדד את גובה הנזק ברכב התובע מהרצפה ולפיכך, לא ניתן כל בסיס להשוואה בין גובה הנזק לרכב התובע ביחס לרכב הנתבעת ובכל אופן, מעיון בתמונות עולה , כי על פניו קיימת התאמה בגבהים של מוקדי הנזק.