מוחמד ריאן נ' מדינת ישראל

פסק דין

במרכז המחלוקת בתיק זה האם זכאי התובע לפיצויים בגין עצי זית שנעקרו על ידי המשיבה מאדמה אשר הוכרזה כאדמת מדינה.

עיקרי העובדות

1. ביום 3.8.04 הודיע הממונה על רכוש ממשלתי באיו"ש בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 2ג לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967 כי שטח קרקע המצוי בין הישוב אפרת לכפר אורטאס הוא רכוש ממשלתי.

על ההכרזה הוגשו מספר עררים לרבות ערר של התובע, אשר במסגרתו טען כי המקרקעין אינם רכוש ממשלתי אלא רכושו הפרטי. עד למתן החלטה סופית בעררים הוקפא המצב שהיה קיים בשטח עם מתן ההכרזה, וזאת מכוחו של צו ביניים.

ביום 4.9.08 ניתנה החלטתה הסופית של ועדת העררים הדוחה בין היתר את הערר שהגיש התובע.

ביום 21.12.08 נעקרו על ידי המשיבה עצי הזית שבמחלוקת.

ביום 25.3.09 הגיש התובע יחד עם עותרים נוספים שערריהם נדחו על ידי ועדת הערר עתירה לבג"ץ כנגד החלטת ועדת הערר. ביום 7.4.09 הוציא בג"ץ צו ביניים המורה להימנע מכל פעולה המשנה את מצב המקרקעין נשוא העתירה.

טענות הצדדים

2. לטענת התובע נטעו עצי הזית שבמחלוקת כבר בשנת 2000 ועוד בטרם ניתנה ההכרזה. מאחר ועד להחלטת ועדת הערר וממועד הגשת העתירה לבג"ץ נשמר הסטאטוס קוו שהיה קיים בשטח עובר למתן ההכרזה, הרי שאילו הודע לתובע אודות החלטת ועדת הערר היה פונה לבג"ץ לאלתר ועקירת העצים הייתה נמנעת. ואולם לטענת התובע לא הודע לו על החלטת ועדת הערר והמשיבה שביכולתה היה להוכיח אחרת, לא הראתה זאת. מוסיף וטוען התובע כי גם אם בסופו של יום תידחה העתירה לבג"ץ, הרי שעומדת לו בנסיבות אלו עילה שכן יכול היה במהלך השנים ליהנות מיבול עצי הזית. עוד טוען התובע כי אין לקבל את גירסת המדינה ולפיה נטעו העצים בשנת 2007 שכן מגירסת התובע, התמונות שצירף והכלים בהם השתמשה המשיבה לעקירת העצים עולה כי מדובר בעצים שניטעו לפני ההכרזה. כך גם עולה מרישום של מומחה במשרד הביטחון אותו הציג השמאי מטעם הנתבעת במהלך הדיון. לבסוף טוען ב"כ התובע כי יש לקבל גם את גירסת התובע ככל הנוגע למחיר אותו שילם תמורת רכישת העצים ולדחות את חוות הדעת מטעם המדינה בעניין זה.

לטענת ב"כ הנתבעת אין כל רלוונטיות לשאלה מתי ניטעו העצים שכן משמעות ההכרזה היא רטרואקטיבית ולפיה מדובר בקרקע שלא עובדה על ידי אף אחד במשך 10 שנים ולכן נחשבת אדמת מדינה. הכרזה זו אושרה בהחלטתה המעין שיפוטית של ועדת הערר. בנסיבות אלו לא ניתן להכריע בתביעת התובע בלא להכריע קודם לכן בשאלה האם מדובר באדמת מדינה אם לאו ולכך אין מקום ודאי לא במסגרת הליך זה כעניין שבגררא וכאשר הנושא תלוי ועומד בבג"ץ. לטענת ב"כ הנתבעת ככל שהעתירה לבג"ץ תדחה בסופו של יום, המשמעות היא כי התובע לא היה רשאי ליהנות מהקרקע מכח צווי הביניים עד למתן הכרעה כאמור. לטענת ב"כ הנתבעת התובע גם לא הוכיח במידה מספקת את זיקתו לעצים שנעקרו, ועדותו ככל הנודע למספרם ועלות רכישתם היתה לא אמינה. הגם שלטענת ב"כ הנתבעת מועד נטיעת העצים כלל אינו רלוונטי, מהראיות עולה לטענתו כי העצים ניטעו לאחר ההכרזה בשנת 2004. אשר לטענה בדבר אי משלוח החלטת ועדת הערר טוען ב"כ הנתבעת כי על התובע הנטל ועדותו של התובע בעניין זה היתה לא אמינה. עוד לא הוכח במידה הנדרשת מה היה קורה, אפילו הסתברותית, אילו היה פונה התובע לבג"ץ קודם לעקירת העצים. לבסוף טוען ב"כ הנתבעת כי בכל מקרה יש לאמץ את גירסת הנתבעת ככל הנוגע למספר העצים שנעקרו ושווים בהתאם לחוות הדעת מטעם המדינה.

דיון

3. דין התביעה להידחות.

התובע אינו חולק על כך כי אילו ניטעו העצים על ידו לאחר ההכרזה בשנת 2004, אזי אין הוא זכאי לכל פיצוי (ר' פרוטוקול מיום 11.3.13, שורות 13-12).

לגרסתו שבתצהיר "כל עצי הזית שנכרתו נמצאים במקרקעין מאז שנת 2000 לפחות – אף עץ מאלה שנכרתו לא ננטע אחרי ההכרזה בשנת 2004" (ר' סעיף 12 לתצהיר). על גירסא זו חזר גם בעדותו (עמ' 7, שורות 17-14).

מהטעמים שיפורטו להלן אין בידי לקבל גירסא זו.

4. על פי תצהירו של רזיאל גולדשטיין ששימש בתקופה הרלוונטית כממונה אזור יהודה ביחידה המרכזית לפיקוח מטעם המנהל "במהלך ניהול הערר התגלו ע"י יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי מספר פלישות למקרקעין הכלולים בהכרזה. בעקבות זאת נמסרו התראות על חובת פינוי מתחומי ההכרזה, ובהם הובהר כי נוכח מעמדם של המקרקעין כרכוש ממשלתי יש לפנותם, אחרת יהיה על יחידת הפיקוח לבצע פינוי כפוי של הפלישה, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 6ב לצו בדבר רכוש ממשלתי" (ר' סעיף 9 לתצהיר).

לתצהיר צורף נספח מיום 26.8.2007 עליו חתום המצהיר והמפרט כי בשלהי יוני אותה שנה זוהו כשלוש עשרה פלישות לאדמות מדינה וביום 12.7.07 נמסרו צווי פנוי לכל הפלישות. ככל הנוגע לשטח בו מצויים היו עצי הזית שבמחלוקת נרשם בנספח תחת הכותרת של "תאור הפלישה" "הכשרת שטח חריש + נטיעת כ-200 עצי זית + חפירת מערה" (ר' סעיף 5).

על צווי הפנוי הוגשו עררים אשר נדונו במסגרת הדיון בעררים שהיו אותה עת תלויים ועומדים כנגד ההכרזה.

5. בפרוטוקול הדיון שהתקיים בעניין זה ביום 28.2.2008 (נספח 6 לתצהיר מטעם הנתבעת) לאחר שנטען על ידי ב"כ הממונה על הרכוש הממשלתי כי הפלישות טריות והוא אף היפנה לצילומי אויר מהם ניתן לראות לטענתו כי נעשו עבודות בפועל ואף לא נטען אחרת על ידי העוררים, טען עו"ד חורי המייצג את התובע בהליך זה ואף יצגו בפני וועדת הערר כי "המדובר בפעולות של עיבוד חקלאי שמותר לעשותם".