מוחמד עלי תגת נ' המועצה המקומית ירכא ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקי התובע כתוצאה מביצוע עבודות של פריצת דרך חקלאית הגובלת במקרקעיו.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

1.התובע הוא הבעלים והמחזיק של חלקת קרקע נטועה עצי זית, הידועה כחלקה 22 גוש 18889 מאדמות כפר ירכא (להלן – "החלקה").

2.אין חולק, כי בקיץ שנת 2002 ביצעה הנתבעת 2, חברת נדים כמאל ובניו בע"מ (להלן – "החברה"), שהנתבע 3 הוא מנהל העבודה בה (להלן- "מר כמאל"), עבודות של שיקום דרך חקלאית בתוואי דרך סטטוטורית שגובלת בחלקה מצד צפון, וזאת לפי הזמנת הנתבעת 1, המועצה המקומית ירכא (להלן– "המועצה"), ובאשור משרד החקלאות.

3.התביעה דנן נסבה על טענות התובע לגבי הסגת גבול החלקה תוך גרימת נזקים שונים, בעיקר בגין עקירת שני עצי זית; גניבת אדמה; והריסת גדר אבן – נזקים אשר נגרמו על ידי עובדי החברה והכלים הכבדים בהם נעשה שימוש, והמסתכמים בסך של 15,050 ש"ח לפי הערכת השמאי החקלאי מטעם התובע, מר אסי חורש.

4.הנתבעים הכחישו כל טענות התובע לגבי הסגת גבול החלקה וגרימת נזק כלשהו. לטענתם, העבודות בוצעו בתוואי הדרך המאושרת ובתוואי זה בלבד. במסגרת סיכומיהם בקשו הנתבעים לתקוף את ממצאי השמאי והמודד מטעם התובע בדבר הסגת גבול החלקה וגרימת נזקים כמפורט לעיל, כממצאים שלא הוכחו בראיות כלשהן.

5.ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם נטען, כי אם תתקבל התביעה יש להשית את החיוב על הנתבע האחר, החברה או המועצה בהתאמה, ומכל מקום יש לפטור את מר כמאל מכל אחריות משום שהלה ביצע את עבודתו במסגרת מילוי תפקידו בחברה, ואילו התובע לא פירט מהי עילת התביעה נגדו.

דיון והכרעה:

6.בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע, השמאי והמודד מטעמו. מטעם הנתבעים העידו מר כמאל ומר פריד ח'טאר, מי שכיהן כמנהל פרויקטים במועצה באותה תקופה (להלן – "מר חטאר").

7.בפתח הדברים אבקש להדגיש ומבלי להתעכב על כל פרט ופרט, כי המסקנות והסתירות אליהן מכוונים החברה ומר כמאל בסיכומיהם על ידי הבאת קטעים מסוימים מתוך דברי התובע והמומחים מטעמו במהלך החקירה הנגדית, הן מסקנות שאינן עולות בהכרח מתוך הציטוטים המפורטים שם, ולעתים אף לא עולות בקנה אחד עמם. כך למשל, 'הסתירה' בין דברי התובע כי ראה את שני עצי הזית כרותים, ומנגד כי העצים נעלמו והוא לא ראה אותם עוד, לאו סתירה היא, שכן ברור מתוך דבריו כי התובע התכוון לומר שלא ראה יותר את העצים בשטח החלקה אחרי שנכרתו והועמסו על רכבי החברה. כמו כן, כל ההשגות ביחס לזיהוי (וליתר דיוק - אי זיהוי) החלקה ועצי הזית בצילומים אשר צולמו על ידי השמאי מטעם התובע, בין בזיהוי של התובע ובין בזיהוי של השמאי והמודד מטעמו, אינן כצעקתה, משום שהשמאי תיאר בדבריו תהליך הצילום ורישום ההערות בצדן, ואילו אי זיהוי החלקה בצילומים על ידי הגורמים הנ"ל, נובע מהעובדה כי מדובר בצילומי תקריב של שטח חקלאי המאפיין את כל הסביבה באזור, ולכן תשובותיהם מחזקות דווקא את מהימנותם בעיניי.

8.לגופו של עניין, טענות התובע לגבי נזקים אשר נגרמו לו כתוצאה ובעקבות העבודות שבוצעו על ידי החברה תוך הסגת גבול חלקתו, הן טענות שהוכחו דיין לפי מבחן מאזן ההסתברות. על מנת לפשט את הדיון אתייחס לכל אחד מרכיבי התביעה בנפרד.

9.האם הייתה הסגת גבול לתוך החלקה?

מלבד לעדותו של התובע בדבר הסגת גבול חלקתו באמצעות עובדים וכלי עבודה כבדים מטעם החברה, אני מוצאת כי הצילומים של השמאי תומכים בטענה זו. הדבר ניכר במיוחד בצילומים שסומנו 3,5 ו-6 שבהם ניתן לראות סימני צמיגים של מעבר כלים כבדים בתוך גבולות החלקה. ודוק, לפי עדותו של השמאי וגם לפי מה שעולה מהצילומים, סימני הצמיגים לא מעידים על מעבר של טרקטורים חקלאיים לחלקות אחרות – כפי שהנתבעים ניסו לטעון – אלא על מעבר של כלים כבדים בתוך החלקה עצמה ובמקביל לדרך, כאילו בקשו לעקוף עץ זית אחד. חיזוק לכך הן תלוליות העפר שלצד סימני הצמיגים (צילום מס' 3) המעידות על ביצוע עבודות עפר בתוך החלקה, ולא על מעבר תמים של כלי רכב.

10.זאת ועוד, בגלגול הקודם התובע הגיש את תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות (ונמחקה לבסוף), ובמכתבה של החברה מיום 14/1/03 לבית המשפט לתביעות קטנות, ששימש ככל הנראה ככתב הגנה מטעמה, צוין כי בעיצומן של העבודות התובע הביא מודד מטעמו על מנת לסמן את גבול חלקתו הגובל בדרך "ומאז אף אחד לא נכנס לחלקתו" – ללמדנו, כי קודם לכן היתה ככל הנראה כניסה לתוך שטח החלקה. גם בכתב ההגנה מטעם המועצה אשר הוגש באותו תיק נרשם על ידי מר חטאר, כי "כנראה שהמשאיות שנסעו נתנו לרכבים אחרים גם לעבור לידם, וסיכמנו שמאותו רגע שלא יתקרבו המשאיות לחלקתו ובזה תם העניין", וברור שגם בדברים אלה יש כדי לתמוך בגרסת התובע אודות הסגת גבול החלקה.

11.די בכך כדי לקבוע כי אכן היתה הסגת גבול. בהערת אגב אוסיף, כי ההתנהגות המיוחסת לתובע, איש מבוגר בשנות השבעים לחייו, כמי שניסה להכשיל בזמן אמת את ביצוע העבודות בקטע הסמוך לחלקתו, אף שברור כי הדרך החדשה אמורה לשרת אותו ואת החקלאים באזור, תומכות באופן מסוים בטענתו כי העבודות גלשו לתוך חלקתו פנימה.

12.אעבור כעת לשאלת הנזק ובראשה עומדת השאלה, האם אכן נעקרו שני עצי זית מהחלקה תוך כדי ביצוע העבודות, כטענת התובע?

הראיות אשר הונחו לפניי הביאו אותי לכלל מסקנה כי התשובה לכך היא חיובית. דברי התובע אודות 'היעלמותם' של שני עצים משורת העצים הסמוכה לדרך, כאשר הוא עצמו ראה את העצים מועמסים על רכבי החברה, נתמכת בעדותו של המודד מטעמו, אשר הגיע לשטח בזמן ביצוע העבודות – כפי שגם מר כמאל ומר חטאר אישרו זאת בעדותם. המודד מר סעב מסר בעדותו לפניי, כי הוזמן על ידי התובע על מנת לערוך תכנית מדידה ולסמן את גבול החלקה, ותוך כדי כך הבחין בשני בורות במקום בו היו נטועים העצים שנעקרו.

13.זה המקום לציין, כי השגותיהם של הנתבעים לגבי אי סימון הבורות במפה המצבית, וטענתם כי במפה רואים סימון של עצים השולל, לדידם, חסרונם של עצים כלשהם, דינן להידחות אחת לאחת. המודד מר סעב הסביר בעדותו, כי לא ניתן לסמן בורות מסוג זה במפה המצבית שהיא למעשה תכנית מדידה לכל דבר וענין, ואילו סימן העץ שמופיע במפה על פני כל שטח החלקה נועד כדי להצביע על כך שמדובר בשטח נטוע, ולא על מיקומם של העצים בשטח, כך שאין להסיק מהפה המצבית דבר כלשהו לעניין שני עצי הזית שבנדון.

14.אגב כך אוסיף, כי טענות הנתבעים כנגד המפה המצבית של המודד בשל עריכתה בידי מודד שעובד במשרדו ולא על ידו הוא אישית, הן טענות שאינן מקובלות עליי. מר סעב אישר לפניי כי ביצע את המדידות בעצמו, ובנסיבות אלה עריכת תכנית מדידה (המפה המצבית) בידי מודד אחר שעובד במשרדו אין בה כדי לפגום בקבילותה או במשקלה.