מוחמד עלי עראבי (קטין) ואח' נ' חמדו סאלם ואח'

פסק דין

1.התובע יליד 27/10/94, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 30/4/05. על פי הנטען רכב התובע על אופניו באחד הכבישים אשר בכפר מכר, רכב שהיה נהוג אותה עת בידי הנתבע 1 פגע בו ובאופניו, התובע הועף, נפל ונחבל ונגרמו לו נזקי גוף. (להלן:"התאונה").

הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב אותה עת בביטוח חובה.

2.הנתבעים הכחישו את נסיבות התרחשות התאונה כמתואר על ידי התובע הן בכתב הגנתם והן בהליכים המקדמיים שהתנהלו.

3.התובע הגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים. מונו שני מומחים.

בתחום הרפואה הפסיכיאטרית מונה ד"ר טארק פאהום. בחוות דעתו אשר הוגשה לביהמ"ש המליץ על נכות נפשית זמנית בשיעור של 10% מיום התאונה ועד לשנה מיום עריכת חוות הדעת, קרי עד ליום 1/3/09. כמו כן המליץ על נכות נפשית צמיתה בשיעור של 5%.

בתחום הרפואה הפלסטית מונה ד"ר יהודה אולמן. ד"ר אולמן קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין צלקות בפנים.

4.התיק נקבע לשמיעת ראיות. מטעם התובע הוגשו תצהירי התובע ואמו אשר נחקרו בחקירה נגדית. אעיר כי החקירה הוגבלה בזמן. הנתבעים לא הגישו תצהירים ולא העידו עדים מטעמם. בהסכמה, הוגש תיק המשטרה וסומן ת/1.

5.לאור כפירת הנתבעים בשאלת החבות, הרי ראשית יש להכריע בדבר נסיבות התרחשות התאונה. לעניין זה מונח לפניי תצהיר התובע המעיד בסעיף 3 שבו, "כי בעת שרכבתי על אופניים באחד הכבישים הפנימיים של כפר מכר, רכב פרטי שהיה נהוג בידי מר חמדו סאלם – הנתבע מס' 1, פגע באופניים, העיף אותי למעלה וראשי פגע בשמשה הקדמית של הרכב אשר נשברה ואחר כך נפלתי ארצה ונחבלתי בראשי ונגרמו לי נזקי גוף של ממש".

6.למעשה התובע הינו העד היחידי אשר העיד בפניי באשר לנסיבות התרחשות התאונה. צודק ב"כ הנתבעים כי הנטל מוטל על התובע להוכיח נסיבות התרחשות התאונה. יש לקבוע במקרה זה כי התובע עמד בנטל המוטל על כתפיו. הנהג, הנתבע, לא זומן לעדות. על אף שנטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע, הרי כשהנהג הוא נתבע, ומיוצג יחד עם הנתבעת, ודאי כי על הנתבעים חל הנטל לזמנו.

7.גם אם לא זומן הנהג, הנתבע 1, הרי שהנתבעת מבססת את טענותיה בדבר הכחשת החבות, בין היתר על גרסאותיו במשטרה. בעניין זה הוגש כאמור בהסכמה, תיק המשטרה, ת/1.

בחקירתו במשטרה, מיום 1/5/05, הסביר כי כאשר נסע בכפר, הגיע לכיכר וכשהיה בעלייה, נכנס לכיכר רוכב אופניים אשר הגיע בירידה ממולו. הנהג בלם אך הרוכב, התובע, נכנס בו.

בחקירתו במשטרה, מיום 30/4/05 ציין כי לחץ על הברקס אך פגע עם החזית ברוכב האופניים.

איני מוצאת כי קיימת סתירה בין ההודעות. איני מוצאת כי ניתן להסיק מאחת מהן כי היה בעצירה מוחלטת ולעומת זאת מהשנייה כי היה בנסיעה, כנטען. אציין כי גם אם נטען כי היה בעצירה, אזי איני מוצאת כי מדובר בנסיבה שיש בה כדי להחריג את הארוע מהגדרת תאונת דרכים על פי החוק. לא מדובר בחנייה אלא בבלימה במהלך הנסיעה.

8.לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחו בפניי נסיבות התרחשות התאונה כנטען בכתב התביעה, ולפיכך הוכחה חבותם של הנתבעים על פי החוק.

גובה הנזק

9.המחלוקות העיקריות בין הצדדים לשאלת גובה הנזק, הינן האם לצלקת ישנה השפעה תפקודית וכן באשר למצבו הנפשי האמיתי של התובע, האם הוא כמשתקף מחוות הדעת והאם יש לכך השלכות תפקודיות.

10.באשר לצלקת ולהשפעתה התפקודית, הרי מחד אכן לא מדובר בצלקת המגבילה תנועות של הגוף. כמו כן, לא נטען כי הצלקת מסבה כיום כאב לתובע. יחד עם זאת, מדובר בצלקת הניכרת על פניו של התובע שהינו נער נאה. הצלקת נראית באופן ברור לכל מי שמסתכל על פניו. מדובר בצלקת ארוכה, המשתרעת על החלק השמאלי העליון של פניו, מקו השיער יורדת לעין ומשם לכיוון האוזן. השפעתה של הצלקת אם כן על יכולת השתכרותו של התובע בעתיד איננה באה לידי ביטוי ביכולת התפקודית של הגוף אלא ברתיעה אפשרית של מעסיקים פוטנציאליים מלהעסיקו בעבודות הכרוכות במגע עם קהל.

11.באשר לנכות בתחום הפסיכיאטרי, הנני מאמצת את האמור בחוו"ד המומחה. אכן תיאורי התובע ואמו ותצהיריהם קשים יותר מאלה הכלולים בחוו"ד המומחה אולם תשתית עובדתית נטענת זו לא הוכחה על ידם. לעניין זה אצביע בין היתר על כך כי הטענה לירידה ניכרת בלימודים כתוצאה מהתאונה לא הוכחה בכל דרך למרות שהדבר אפשרי באמצעות תעודות או באמצעות גיליון ציונים של ביה"ס או על ידי זימון מורי ביה"ס.

כאב וסבל