מוחמד עדנאן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

החלטה

בפנינו בקשת המבקשים למתן צו עשה זמני המורה למשיב לבטח בביטוח בריאות ממלכתי את בנם של המבקשים, יליד 28.6.10, וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית שהם הגישו כנגד החלטת המשיב מיום 26.4.10, לפיה הם חדלו להיות תושבי ישראל מיום 10.5.1994.

עובדות

המבקשים הם בני זוג שנישאו בחודש 6/04 ומקום מגוריהם בכפר עקב. המבקש 1 הינו תושב כפר עקב משנת 1976.

עד ליום 27.6.10 היו המבקשים מוכרים כתושבי ישראל.

בעקבות דין וחשבון רב שנתי שהמבקש 1 הגיש בחודש 12/09, נערכה בעניינו חקירה במסגרתה נתבקש המרכז למיפוי ישראל לחוות דעתו באשר להימצאותו בית המבקשים בתחום שטח השיפוט של ירושלים. במסגרת החקירה התברר כי עד למועד נישואיו של המבקש 1 הוא התגורר בבית הוריו שנמצא בסמוך לקו הגבול, אך מחוץ לתחום ירושלים, והחל ממועד נישואיו הוא התגורר בבית שנבנה על קו הגבול כאשר למעלה מ-50% משטח הבית מצוי מחוץ לתחום שטח השיפוט של ירושלים.

בעקבות החקירה הודיע המשיב למבקש 1 ביום 26.4.10 כי על פי המידע והממצאים שבידיו הוא הפסיק, לכאורה, להיות תושב ישראל מיום 10.5.94. ניתנה למבקש אפשרות להגיש השגותיו בעניין זה תוך 45 ימים ולהמציא טענות והוכחות לעניין תושבותו והודע לו כי אם לא יעשה כן יקבל האמור תוקף של החלטה סופית.

המבקש לא הגיש השגה כלשהי ותושבותו נשללה, בתוקף מיום 10.5.94, ביום 27.6.10.

ביום 28.6.10 נולד למבקשים ילד עם מום קשה במערכת העיכול. על פי אישור רפואי מבית חולים שערי צדק מיום 6.7.10, התינוק עבר ניתוח בטן ונדרש לאישפוז למספר חודשים לצורך השגחה ומעקב צמוד.

ביום 28.7.10 הגישו המבקשים את תביעתם העיקרית לביטול החלטת הנתבע בדבר שלילת תושבותם.

בו ביום הוגשה בקשה זו על פיה מתבקש בית הדין לצוות על המשך ביטוחו של ילדם של המבקשים בביטוח בריאות ממלכתי עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית.

המבקשים טוענים שאין מקום לשלול את תושבותם שלא על פי תעודה של שר החוץ בעניין תחום השיפוט. עוד טוענים המבקשים כי נוצרה למבקשים הסתמכות לגיטימית על תושבותם מכוח הכרת הנתבע בתושבותם משך שנים רבות. על יסוד היותם תושבי ירושלים הם גם נדרשו לשלם ושילמו לעיריית ירושלים ארנונה במשך שנים רבות.

המשיב טוען כי אין עילה למתן צו זמני כמבוקש שכן החלטת הנתבע בדבר שלילת תושבות המבקשים ניתנה כדין, תוך מתן זכות שימוע בהתאם להלכת חג'אזי. כן נטען כי העובדה שלשר החוץ נתונה הסמכות העליונה לעניין מתן תעודות בדבר גבולות המדינה, אין פירוש הדבר שנפל פגם כלשהו בהחלטת הנתבע המבוססת על מדידה של מודד מוסמך. המשיב הוסיף וטען כי על פי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, זכאי ילדם של המבקשים להמשך טיפול ללא התנייה, ככל שמצבו הינו בגדר "מצב חירום רפואי" לפי סעיף 3(ב) לחוק, ועל כן, מתן צו כמבוקש אינו נדרש להצלת חיי בנם של המבקשים אלא מדובר בעניין ממוני גרידא. לעניין זה נטען כי מאזן הנזקים נוטה לחובת המבקשים ולטובת המשיב, שכן המשיב לא יוכל להיפרע מהמבקשים ככל שיידרש לממן טיפולים רפואיים שיתברר בסוף ההליך העיקרי שהמבקשים אינם זכאים להם, אך לא יהיה לו כל קושי לשפות את המבקשים על הוצאות רפואיות שיידרשו לשאת בהן בתקופת ההתדיינות המשפטית, ככל שהם יזכו בתביעתם העיקרית.

מקובלת עלינו עמדת המשיב, מטעמיו. לאמור נוסיף כי במועד לידתו של בנם של המבקשים, היתה בתוקף החלטה, שלכאורה ניתנה כדין לאחר מתן זכות שימוע, בדבר אי היותם של המבקשים תושבי ישראל. המבקשים רשאים, כמובן, להשיג על החלטה זו במסגרת התביעה שהגישו לבית הדין, אך בקשתם איננה לשמירת המצב הקיים בעת הגשת בקשתם, כי אם לשינויו בהחלטה שיפוטית מוקדמת, ללא שפורטה בבקשתם או בתביעתם עובדה או טענה כלשהי בדבר פגם משפטי שנפל בהחלטת המשיב.

בנסיבות אלה, מקובלת על בית הדין עמדת המשיב כי השגותיהם של המבקשים כנגד ההחלטה (אותן לא פירטו בתביעתם ולא הביאו אותן בפני המשיב במסגרת זכות הטיעון שניתנה להם) צריכות להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ואין בסיס בבקשתם להתערבות שיפוטית מוקדמת כמבוקש על ידם.

הבקשה נדחית.

המשיב יגיש כתב הגנה בתביעה העיקרית תוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו אליו.

החלטה זו ניתנת לערעור ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"א, 07 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".