מוחמד עבדאללה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי "בקשה לצו ביניים – עיכוב השמה בחולות וחידוש אשרה זמנית", לעיכוב השמתו של המבקש במרכז השהייה "חולות" ולחידוש אשרתו הזמנית של המבקש – עד למתן פסק דין בעתירה.

המבקש הוא נתין מדינת סודן. ביוני 2000 ברח העותר מארצו אל מצרים, ונותר להתגורר במצרים למשך 7 שנים. בעת שהותו במצרים הוכר המבקש כפליט על ידי נציבות האו"ם לפליטים במצרים (נספח ע/2 לעתירה).

המבקש הסתנן למדינת ישראל בחודש פברואר 2008. עם הגעתו הוא נעצר לזמן קצר אולם שוחרר זמן קצר לאחר מכן.

בסמוך לאחר שחרורו פנה המבקש לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבל מקלט מדיני בישראל. על פי אישור מיום 26/5/08, שתוקפו למשך 6 חודשים, מאת הנציב העליון לפליטים של האו"ם בישראל, המבקש "מחפש מקלט מדיני ונמצא בחסות הנציב העליון לפליטים של האו"ם בישראל, בהמתנה להחלטה בנושא מעמדו" (נספח ע/3 לעתירה).

יצוין כי אין בחומר שהוגש על ידי שני הצדדים כל החלטה בעקבות פנייתו זו של המבקש.

ביום 26/1/14 נמסרה למבקש הזמנה להתייצב במרכז השהייה למסתננים "חולות" לא יאוחר מיום 3/3/14 בשעה 17:00.

ביום 24/2/14 הגיש העותר בקשת מקלט (נוספת, מבחינתו של המבקש, בעקבות כך שהמשיבה החלה לבחון בקשות מקלט פרטניות של נתיני סודן; אך חדשה, לטענת המשיבה), ליחידת הטיפול במבקשי מקלט (RSD) ברשות האוכלוסין וההגירה (נספח ג לתגובת המשיבה לבקשה לצו ביניים).

ביום 25/2/14 פנתה בכתב ב"כ המבקש לנציגת המשיבה בבקשה לבטל את זימונו של המבקש למרכז השהייה "חולות" (נספח ע/9 לעתירה). בעקבות כך הוזמן המבקש ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה בבאר שבע ביום 27/2/14 (נספח ע/10 לעתירה).

ביום 27/2/14 נערך למבקש "שאלון לפני הוצאת הוראת שהייה", שבו הודע למבקש על כוונת המשיבה לזמנו למרכז השהייה. המבקש נשאל והשיב על אודות נתוניו האישיים, ולבסוף נשאל האם יש לו מה להוסיף, והוא השיב: "אני לא מוכן לשמוע על לחזור לסודן ולא על חולות אני רוצה להיות פליט בישראל ולהמשיך לעבוד בעבודה שלי". בסוף פרוטוקול התשאול נרשם: "לסיכום: הנ"ל נתין סודן, אשר הסתנן לישראל ביום 26/02/2008. על פי דבריו עובד ברפת קיבוץ אורים בכרך מעת כניסתו לישראל ועד היום. הנ"ל רווק, ללא ילדים או משפחה בישראל, חש בטוב. הוסבר לו כי ניתן לו זימון למרכז השהייה לחולות ביום 3/3/14 ואף ניתן לו טופס הסבר בשפתו" (נספח ו לתגובת המשיבה לבקשה לצו ביניים).

ביום 3/3/14 הוגשה עתירה בשם המבקש שעניינה ביטול הזימון שהוצא למבקש להתייצב במתקן השהייה "חולות" וחידוש אשרתו, וכמו כן בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים לעיכוב השמתו של המבקש ב"חולות" עד למתן פסק הדין בעתירה.

באותו היום, 3/3/14, הוריתי על מתן צו ארעי, לשימור המצב הקיים, שלפיו תעוכב השמתו של המבקש ב"חולות" תוך חידוש אשרתו הזמנית הקיימת – עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים.

היום, 13/3/14, התקיים הדיון בבקשה לצו ביניים במעמד הצדדים.

עיקרי טענות הצדדים

לטענת המבקש, הליך ביטול אשרת המבקש ושליחתו למתקן "חולות" היה פגום לכל אורכו, הן פרוצדוראלית והן מהותית, שכן בחירתו של המבקש להשמה במתקן "חולות" הייתה שרירותית ומפלה, בהעדר קריטריונים סבירים או מידתיים לזימון מסתננים במרכז השהייה; לא נערך למבקש שימוע, ולא ניתנה לגביו החלטה מנומקת המתחשבת גם בטענתו בדבר הנזק הכלכלי שייגרם למעסיקו, קיבוץ אורים, אם תופסק עבודתו בקיבוץ; ובשל היות בקשתו של המבקש למקלט תלויה ועומדת.

לטענת המשיבה, דין הבקשה לצו ביניים להידחות, בין היתר, לאור זהות הסעדים בעתירה ובבקשה לצו ביניים, לאור סיכויי העתירה הנמוכים, לאור שיקולי מאזן הנוחות וכן לאור החלטת בית המשפט העליון לדחות בקשה למתן צווי ביניים בדיון בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד חוקתיות תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות. לטענת ב"כ המשיבה, אין זכות שימוע למבקש, באשר מנוסח תיקון מס' 4 הנ"ל עולה מכללא כי המחוקק לא העניק זכות שימוע למסתנן המוזמן למרכז השהייה למסתננים, בהבדל, למשל, משוהה המועבר למשמורת; אך מעבר לצורך, נטען כי נערך למבקש שימוע בכתב ובעל-פה, הן על ידי פניית ב"כ המבקש בכתב והן על ידי עריכת שאלון בעל-פה למבקש.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת האמור בעתירה ובבקשה למתן צו ביניים וכן בתגובת המשיבה לבקשה בכתב ובעל-פה, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה בנסיבות המקרה דנא, כפי שיובהר להלן.

כידוע, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לצו ביניים, עליו לבחון שני שיקולים עיקריים: סיכויי העתירה; ומאזן הנוחות, שעניינו הנזק שייגרם למבקש ככל שלא יינתן הצו, אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הצו המבוקש. האיזון בין שני שיקולים אלה נעשה במסגרת "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא שככל שסיכויי העתירה הם גבוהים, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. אבן הבוחן העיקרית בסופו של יום היא בשיקולי מאזן הנוחות (ראו, למשל: בר"ם 10948/08 קרואנט נ' משרד הפנים, בפסקה 5 (30/12/08); בר"ם 2874/11 מלכה אנגלסמן ושות' - משרד עו"ד נ' משרד האוצר - אגף החשב הכללי, בפסקה 8 (27/06/11)).

במקרה דנא, סיכויי העתירה הינם טובים, ובמיוחד מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש.