מוחמד עבאס ואח' נ' אבו חסן ואח'

פסק דין

רקע:

התובעים הם חליפי חלק מבעלי הזכויות שהוכתרו בהליכים קודמים באשר להסדר המקרקעין כ"בעלי 120 חלקים". בתביעה שהגיש הנתבע 6 בתיק 830/ ג'וליס, ביקש הנתבע 6 מבית המשפט לרשום על שמו חלקה ספציפית של 2,960 מ"ר מתוך החלקים שיוחסו ל"בעלי 120 חלקים" בחלקה 34 בגוש 18441. ביום 03/03/1986, בפסק דין שניתן בתיק, תיקן בית המשפט המחוזי את לוח הזכויות של חלקה 34 גוש 18441, לבקשת הנתבע 6, באופן שכל 38/100 החלקים שהיו רשומים על שם בעלי 120 החלקים, שהם כ- 4,050 מ"ר (38/100 מתוך השטח הכולל של החלקה שהוא 10,657 מ"ר) נרשמו על שמו של הנתבע 6, יותר מכפי שביקש הנתבע 6 בתביעתו. לפיכך, מבקשים התובעים בתביעה זו לתקן את הרישום השגוי כך שעל שם הנתבע 6 ירשמו רק 2,960 מ"ר.

התובעים לא הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק 830/ג'וליס. ביום 16/04/1986 הגיש התובע 2 בקשה לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו, ובקשתו נדחתה בתאריך 12/11/1986.

2.התיישנות ושיהוי

הנתבע 6 לא טען להתיישנות התביעה, לא בהזדמנות הראשונה ולא לאחר מכן, ולכן לא אתיחס לשאלה זו. ב"כ הנתבע 6 טוען, שלמרות שטרם חלפו 25 שנים ממתן פסק הדין, שבהם מתישנת התביעה, יש לראות בתקופה הארוכה שחלפה מאז – 23 שנים – שיהוי העולה כדי התיישנות וכפגיעה בסופיות הדיון. על פי ע"א 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל,ע"י יורשיה נ' יונגר לאה, פ"ד מה(3), 749 , 756-757 (1991]:

"מהן איפוא הנסיבות המצדיקות קבלת טענת שיהוי למרות שלא תמה תקופת ההתיישנות? אפשר לשקול טענה כזו בחיוב בנסיבות בהן ניתן ללמוד מהתנהגותו של התובע כי ויתר או מחל על זכותו (ראה הנסיבות בע"א 522/71 הנ"ל), או בנסיבות בהן בשל שיהוי בהגשת התביעה שינה צד שני או צד שלישי את מצבו לרעה (ראה הנסיבות בע"א 403/63 הנ"ל, וכפי שנפסק בע"א 103/75 "ארקיע" בע"מ נ' רשם האגודות השתופיות פ"ד ל (302 ,298 (2), או כאשר השיהוי נעשה בחוסר תום לב (ראה ע"א 151/85 רודן נ' רודן ואח' פ"ד ל"ט (193 ,186 (3). בכל המקרים הללו לא עצם חלוף הזמן כשלעצמו הוא המצדיק דחיית התביעה, אלא דבר מה נוסף שמתווסף לחלוף הזמן, או שנובע ממנו באופן ברור."

מלבד חלוף הזמן עצמו, שאינו מקים שיהוי, אין להסיק ויתור על זכות, שינוי לרעה במצבו של הנתבע 6, או חוסר תום לב. על כן, אני דוחה את הטענה שהיה שיהוי בהגשת התביעה.

3.תקיפת הליכי ההסדר לפי ס' 59 ו- 93 לפקודת ההסדר

ב"כ הנתבע 6 טוען, שהתובע 2 הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, ומשנדחתה בקשה זו, בחר שלא לערער על כך. על כן, לטענת ב"כ הנתבע, אין לתובע הזדמנות לתקוף פעם נוספת את ההחלטה. כעת, לפי ב"כ הנתבע 6, מנסים התובעים לעקוף את עקרון סופיות הדיון, תוך שימוש בסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (פקודת ההסדר), באמתלה של טעות שנעשתה לכאורה בתיק ג'וליס/830, ודה פקטו הופכים את בית המשפט לערכאת ערעור על פסיקת בית משפט בדרגה זהה.

תביעה זו הוגשה לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר, המאפשר הגשת בקשה לתיקון רישום מוטעה ללא תנאי מלבד תנאי ההתיישנות. אין מדובר בערעור לפי סעיף 59 לפקודת ההסדר, שנועד לאפשר ערעור על החלטת פקיד ההסדר תוך 3 חודשים מזמן פרסום לוח הזכויות. סעיף 93 לפקודה מאפשר מסלול תקיפה נוסף ונפרד, בתנאי שהתקיים פגם בהליך הרישום, ואין רלוונטיות לשימוש (או חוסר שימוש) קודם של התובעים בסעיף 59 לפקודה. כמו כן, השימוש בסעיף 93 אינו תלוי בהגשת ערעור קודם על החלטת הרישום. ראו לעניין זה ע"א 681/81 עזבון המנוח מוחמד סליםעבד אלג'ליל אבו אלהיג'א נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2), 653 , 657-658 (1990):

"פקודת ההסדר פותחת בפני צד, המעוניין לחלוק על לוח הזכויות כפי שפורסם, שני מסלולים נפרדים. אפשרות אחת היא לערער על החלטתו של פקיד ההסדר על פי סעיף 59 לפקודת ההסדר. זכות ערעור זו מוגבלת בזמן - תוך שלושה חודשים מהיום בו הוצג לוח הזכויות. בקשה להארכת מועד להגשת הערעור צריכה לכלול נימוקים מיוחדים (ראה: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וע"א 156/80 עאצ'י נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים פ"ד לו (252 ,251 (1). אפשרות שניה היא לבקש תיקון הפנקס על פי העילות המנויות בסעיפים 97-93לפקודת ההסדר. עילות אלה מצומצמות, אך האפשרות לתבוע על פיהן אינה מוגבלת בזמן, למעט ההגבלה הרגילה על פי חוק ההתיישנות. שתי האפשרויות הן כאמור נפרדות, ואינן מוציאות זו את זו. יתכן שאילו היתה המשיבה מערערת על לוח הזכויות, היתה זוכה על פי דרך דיונית זו, אך כיוון שהמשיבה טוענת כי הליכי ההסדר היו כרוכים בתרמית, נפתחת בפניה גם האפשרות השניה לתקוף את לוח הזכויות, על פי סעיף 93 לפקודת ההסדר."

וראה גם: ע"א 3701/93 עלי גאבר סלימאן אל הוזייל נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2), 1081 , 1083 (1994).

לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבע 6, כאילו יש מניעה כלשהיא לדון בבקשת התובעים לתיקון הרישום בטענה שנעשה שלא כשורה.

4.רישום הזכויות בחלקה 34 על שם הנתבע 6 "שלא כשורה"

בבקשה שהגיש בתאריך 27/03/1985, בתיק 830/ג'וליס, ביקש כאמור הנתבע 6 לתקן את לוח הזכויות בחלקה 34, ובטענה לזכויות בחלקה מסוימת של 2,960 מ"ר, וצירף תשריט לבקשה זו, המוכיח לטענתו את השטח שבו הוא מחזיק. התביעה הוגשה כנגד כל בעלי החלקים, ומובן מדוע, שכן לכל אחד מבעלי החלקים בנפרד אין שטח מסוים, אלא רק חלקים לא מסוימים בכל חלקה 34, כך שאם טוען הנתבע 6 לזכויות בחלקה מסוימת, עליו לתבוע מבעלי כל החלקים. בדיון שהתקיים בתאריך 03/03/1986, ממנו נעדרו התובעים, חזר בו הנתבע 6 מבקשתו כלפי הבעלים האחרים, והותיר את בקשתו כלפי בעלי 120 החלקים, שנעדרו מהדיון, שלהם 38/100 חלקים בלבד בכל רגב אדמה בחלקה. מטעם הנתבע העיד מר נג'יב סלמאן נבואני, ש"האדמה", בלי לפרט למה הוא מתכוון, שייכת לנתבע בלבד, וכי איש לא התנגד לחזקתו ("הייתי רועה אדמה זו ויש לי קרקע קרובה ליד המקום. איש לא התנגד לחזקתו"). לא הובהר האם "האדמה" היא כל חלקה 34, 38/100 מחלקה 34, או 2,960 מ"ר שלהחזקה בהם טען הנתבע 6. לא הוגשה כל ראיה אחרת. ב,כ הנתבע ביקש לרשום על שם הנתבע 6 את כל 38/100 החלקים הרשומים על שם בעלי 120 חלקים בחלקה זו, מכוח חזקה נוגדת, ובית המשפט קיבל את הבקשה על פי עדות העד היחיד.

אין ספק, שנכונה טענת ב"כ התובעים, שהנתבע 6 קיבל בפסק הדין יותר ממה שביקש בבקשתו. בקשתו של הנתבע 6, שנתמכה בתצהיר, היתה לרשום זכויות בשטח של 2960 מ"ר בלבד, בטענה שזה השטח שבו הוא מחזיק חזקה נוגדת. הנתבע 6 לא העיד מעולם לפני בית המשפט שהוא מחזיק חזקה נוגדת בכל החלקה או בכל 38/100 החלקים הבלתי מסוימים של בעלי 120 חלקים. תצהירו המוגבל ל- 2,960 מ"ר הסתמך על תשריט מודד בו שורטט שטח זה, וגודלו – 2960 מ"ר. התשריט אינו מפרט חלוקה של החלקה בין בעליה חלקים מסוימים. בית המשפט לא מילא את תפקידו בדיונים מעין אלה, כאשר הנתבע אינו מיוצג או אינו נוכח, לברר על מה מעיד העד בדיוק, וכיצד מתישבת עדות העד בדבר חזקה נוגדת באדמה, בהנחה שהכוונה למלוא החלקים הבלתי מסוימים של בעלי 120 חלקים, עם הצהרתו של הנתבע 6 על חזקה נוגדת בשטח מסוים של 2,960 מ"ר. מכל מקום, אין ספק שיש אי התאמה בין הבקשה של הנתבע 6 לפסק הדין שניתן בעקבותיה.

ב"כ הנתבע 6 יודע היטב שיש פער כזה בין הבקשה לפסק הדין, ואולי הוא אף מסכים, שאינו יכול לקבל תיקון רישום ב- 2960 מ"ר מסוימים כנגד חלק מבעלי החלקים הבלתי מסוימים, אלא שהוא טוען שהגם שבקשתו המקורית של הנתבע 6 נגעה ל- 2960 מ"ר בלבד, משהעיד נג'יב סלמאן נבואני את הדברים הנ"ל, הבין כביכול הנתבע 6 שלמעשה הוא מחזיק ביותר מטרים מאלו שהצהיר עליהם והביא תשריט לגביהם, וביקש לתקן את תביעתו בו במקום, כך ש-38/100 חלקים ירשמו על שמו. לטענתו, בית המשפט קיבל את בקשתו לתיקון כתב התביעה ובהתאם לכך פסק על פי העדויות שבפניו.

אני דוחה את טענת הנתבע 6, כאילו ביקש לתקן את תביעתו לאחר העדות. אין בדבריו בפרוטוקול אף מילה על כך שהוא מבקש לתקן את התביעה, אלא יש בהם סיכום של הטענות ללא בקשה לתיקון כתב התביעה. גם בפסק הדין לא מופיעה אפילו מילה אחת המרמזת שבית המשפט נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה. יתר על כן, אילו היה הנתבע 6 מבקש לתקן את התביעה, כך שהעובדות שעליהן היא מתבססת יהיו שונות, לאמור שהוא מחזיק בשטח יותר גדול מזה שתבע תחילה, היה עליו להגיש תצהיר לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. לא ניתן היה לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה מבלי לשמוע את עמדת הצד שכנגד, הם בעלי 120 חלקים שכלל לא היו נוכחים, ולאחר תיקון כתב התביעה היה על בית המשפט לתת לנתבעים הזדמנות להגיש כתב הגנה מתוקן. כל הדברים האלה לא נעשו, משום שכלל לא התבקש תיקון כתב התביעה.

לפיכך, אני קובע שרישום 38/100 החלקים של בעל 120 חלקים בחלקה 34 בגוש 18441 נעשה שלא כשורה ויש לבטלו (וראה: ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' צאלח אסעד אבו חמדי, פ"ד מו(2) עמ' 502). אין הנתבע 6 זכאי לרישום של יותר משטח של 2,960 מ"ר שאותם תבע מבעלי כל הזכויות. הוא ויתר על תביעתו כלפי בעלי יתר החלקים הבלתי מסוימים, והתוצאה היא שהוא זכאי לרישום של 2,960 מ"ר מתוך מלוא החלקה כלפי בעלי 38/100 חלקים. בפירוש יאמר, שכפי שביקש תחילה, אין הוא זכאי ל- 2,960 מ"ר מסוימים מתוך החלקים שיוקצבו לבעלי 38/100 חלקים בחלוקה עתידית שתתבצע, אלא ל- 2,960 מ"ר מסוימים מתוך כלל החלקים בחלקה. מאחר שויתר על תביעתו זו כלפי בעלי יתר החלקים, כנראה יצטרך כעת לנהל תביעה מחדש כלפי אותם בעלי יתר החלקים, כדי להשלים את רישום זכויותיו.