מוחמד עבאס ואח' נ' אבו חסן ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת הנתבע מס' 1, קאסם אבו חסן (להלן: "קאסם"), לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או השתק, שהינם תוצאה המתחייבת, לטענתו, מההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים בנוגע לזכויות הצדדים בחלקות המקרקעין מושא התביעה.

מדובר בזכויות שנקבעו בהליכי הסדר ובהליכים משפטיים נוספים, בהם יוצגו, לכאורה, בעלי 120 חלקים (להלן: "בעלי 120 החלקים"), במספר חלקות מקרקעין המצויות בגוש 18441, כמפורט בתביעה (להלן: "החלקות"), על ידי שבעה מנכבדי כפר ג'וליס (להלן: "הנציגים"), אשר מונו (כנטען), עוד בשנת 1981 לייצג את בעלי 120 החלקים, בהליכי הסדר הזכויות, שהיו רשומות על שם המשיב מס' 1 (להלן: "המנוח סעיד").

הנציגים, אשר מונו על פי ייפוי כח שנחתם ביום 22.9.1981 (להלן: "ייפוי הכח"), היו המבקש, משיבים 2-4 וכן שני נכבדים נוספים שבינתיים הלכו לעולמם.

הזכויות בחלקות נקבעו במספר הליכים משפטיים, בתיקי ההסדר ג'וליס 29, 819, 36, 27, 89 ו- 830 (להלן: "הליכי ההסדר") ובעקבות הליכים אלה ועל פיהם נרשמו חלק מהזכויות על שם בעליהם.

2.לאחר סיום הליכי ההסדר, הגיש קאסם, ביום 15.2.1986, תביעה לביהמ"ש המחוזי בחיפה, בת.א. 1443/86, בה עתר למתן פסק דין הצהרתי, אשר יצהיר, כי הוא הבעלים של הזכויות של בעלי 120 החלקים בחלקות וזאת – מכח שני כתבי ויתור לפיהם, לכאורה, ויתרו הנציגים, לזכותו, על זכויות בעלי 120 החלקים (להלן: "התביעה" או "תביעת קאסם").

לאחר שקאסם לא מילא אחר החלטת ביהמ"ש אשר הורתה לו לצרף לתביעה את כל מי שלטובתו נפסקו זכויות בחלקות, נמחקה התביעה, בהחלטת כבוד השופט זהבי מיום 10.7.1989, (נספח 24 לכתב התביעה, להלן: "החלטת המחיקה").

בערעור שהגיש קאסם לביהמ"ש העליון, על החלטת המחיקה, הוא ע.א. 498/89, הגישו הצדדים "הודעה על הסכם פשרה ובקשה למתן פסק-דין וקבלת הערעור" לפיה הסכימו הצדדים שביהמ"ש "יקבל את הערעור" ובפסה"ד שניתן ע"י רשם ביהמ"ש העליון, ביום 13.4.1992, נכתב: "בהסכמת הצדדים מתקבל הערעור ומחיקת תביעת המערער בבימ"ש המחוזי בחיפה (ת.א. 1443/86) מתבטלת" (להלן: "פסה"'ד שבערעור") (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

בהמשך לכך, ולאחר שלא עלה בידי קאסם לרשום זכויות על שמו, באמצעות פסה"ד שבערעור, הגיש קאסם בקשה להבהרת פסה"ד שבערעור ובה ביקש שביהמ"ש יוסיף לפסה"ד שבערעור כי זכויות בעלי 120 החלקים מוקנות לו וירשמו על שמו בפנקסי רישום המקרקעין. הבקשה נדחתה בהחלטת רשמת ביהמ"ש העליון מיום 4.10.94, מטעמים "טכניים", לאחר שלא הוגשה על פי סדרי הדין, ללא שהתקיים דיון לגופה של הבקשה.

3.משום מה, התייחסו המשיבים בתביעה דנן, אל פסה"ד שבערעור כאל פסק דין הקובע כי הנציגים ויתרו על זכויותיהם של בעלי 120 החלקים, לטובתו של קאסם ולכן הם מבקשים לבטלו בטענות שונות שאין צורך לפרטן, או לדון בהן, שכן, כפי שיובהר להלן, פסה"ד שבערעור לא קבע כלל זכויות בחלקות.

כל שקבע פסה"ד שבערעור הוא, כי החלטת ביהמ"ש המחוזי למחוק את התביעה מתבטלת ומשמעות החלטה זו היא, כי על ביהמ"ש המחוזי להמשיך ולדון בתביעה.

בפי התובעים בתביעתם זו (כפי שהיו בפיהם גם במסגרת הגנתם נגד תביעת קאסם), טענות רבות ושונות בנוגע לייצוגם ע"י הנציגים, ל"וויתור" שויתרו הנציגים, כביכול על זכויותיהם בחלקות לטובת קאסם ועוד. לא אפרט את כל הטענות שכן אין הפירוט דרוש להכרעה בבקשה זו ואומר רק, כי לאחר שביהמ"ש העליון ביטל את ההחלטה על מחיקת תביעת קאסם, צריכות היו טענות אלה להידון במסגרת התביעה, אולם הדבר לא נעשה.

דא עקא, שבמקום שיחודש הדיון בתביעה, הגיש קאסם, ביום 4.8.1998, בקשה (בש"א 25/98), בה ביקש ליתן צו לרישום החלקים בחלקות על שמו. קאסם טען בבקשתו, כי ביהמ"ש העליון הורה לרשום את החלקים בחלקות על שמו וביקש "רק" לתקן טעויות סופר שנפלו בציון החלקים המגיעים לו בשתי חלקות וכן לציין את הזכויות בחלקים במקום באחוזים, על מנת שניתן יהיה לבצע את הרישום על שמו. המנוח סעיד הגיש בקשה להצטרף כצד להליך (11500/02) ושתי הבקשות נדונו יחדיו.

ביהמ"ש קבע את הבקשות לדיון, התקיימו מספר ישיבות והועלו ע"י מי מהצדדים טענות שונות, ובסופו של דבר ניתן ביום 27.11.2006, ע"י כבוד השופט ג'רג'ורה, פסק דין (להלן: "פס"ד ג'רג'ורה"), לפיו הורה ביהמ"ש, כי יש להפוך את האחוזים לחלקים וכן הורה לפקיד הרישום לתקן את הרישום בפנקסי המקרקעין ולשנות את הרישום מאחוזים לחלקים.

4.לאחר שקאסם נדרש, ע"י לשכת רישום המקרקעין, להמציא אישורים על תשלום מיסים, כתנאי לרישום הזכויות על פי פס"ד ג'רג'ורה על שמו, הגיש קאסם עתירה לביהמ"ש הגבוה לצדק, בתיק מס' 1331/09 (להלן: "העתירה") וביהמ"ש העליון דחה את העתירה בשל חוסר נקיון כפיים בקבעו, בין היתר, כי קאסם הסתיר את העובדה "שמעולם לא נעשתה כל קביעה מהותית הנוגעת לזכויותיו במקרקעין אותם הוא תובע, למעט התייחסות לכך בהחלטה של בית משפט זה, אשר נתנה תוקף להסכם פשרה הנוגע לביטולה של החלטת המחיקה של בית המשפט המחוזי. למותר לציין כי אין בהחלטה זו כדי להקנות לעותר זכויות כלשהן וכי שיש בה הוא השבת ההליך לבירור בפני בית המשפט המחוזי. הדבר נכון במיוחד בשעה שהויתור האמור של הקבוצה על המקרקעין לטובת העותר, אשר מצא ביטוי בהודעת הפשרה שהוגשה לבית משפט זה, נוגד לכאורה את זכויותיה האמיתיות" (להלן: "פסה"ד שבעתירה").

5.בתביעה שהוגשה בתיק זה עותרים המשיבים לסעדים הצהרתיים, כדלקמן:

א.ביטול פסק דין שניתן בע"א 498/89 הנ"ל, ביחס לזכויותיו של המנוח סעיד.

ב.להורות על ביטול הערת האזהרה, הרשומה בספרי המקרקעין, בדבר קיומו של פסה"ד.

ג.להורות על תיקון לוח הזכויות, לפי סעיפים 93-95 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת ההסדר").

ג.להורות על רישום זכויותיו של המנוח סעיד בחלקות, ע"ש התובעים, בחלקים כמפורט בתביעה.