מוחמד סלים נ' שושני ואח'

פסק-דין

זוהי תביעה על סך 1,500 ₪ בגין נזק שנגרם לצינור מים.

התובע טוען כי בתאונה שאירעה ביום 27.7.12 התדרדרה משאית לצדי הדרך בכביש הראשי צפונית לדיר אל אסד וכתוצאה מכך נגרם נזק לברז מים ראשי ממנו מובלים מים לחלקתו, נזק שעלות תיקונו 1,500 ש"ח.

לטענת התובע, מים הדרושים לו לצרכים חקלאיים מסופקים באמצעות צינור המחובר לברז מים ראשי המצוי בחלקה אחרת שאינה בבעלותו. התובע טוען כי במועד שלא צוין גילה תקלה בזרם המים וכי בבדיקה שערך שרברב מטעמו הסתבר כי מקורה בנזק שנגרם לברז המים הראשי. לטענתו מבירורים שביצע, לרבות במשטרת ישראל, עלה שביום 27.7.12 ארעה תאונת דרכים במהלכה התדרדרה משאית לצדי הכביש תוך שהיא גורמת לנזקים שונים (להלן - התאונה). נטען כי בשים לב לנזקים האחרים להם גרמה המשאית ולמקום התאונה, מתבקשת המסקנה כי באותו אירוע או עקב פעולות שבוצעו בעקבותיו - נגרם הנזק המתואר לברז המים הראשי.

הנתבעת 1, בעלת המשאית, העלתה בכתב הגנתה טענות לעניין בעלות התובע בקרקע בה התרחשה התאונה וכן לעצם קיומו של קשר סיבתי בין אירוע התאונה והנזק הנגרם. הנתבע 2, הינו מי שנהג במשאית במועד התאונה.

במעמד הדיון ביום 10.2.13 ביקש התובע לאפשר לו להביא עדים נוספים שהיו נוכחים במקום התאונה על מנת לבסס את הקשר הסיבתי בין התאונה והנזק הנטען ובשים לב לטענת הנתבעת כי במועד התאונה לא נכחו אנשים נוספים בזירה.

ביום 19.2.13 התקיים דיון המשך אליו התייצב מר זיאד דבאח, שמאי מוסמך (להלן – השמאי). השמאי הסביר כי הגיע למקום האירוע זמן קצר לאחר התאונה על פי הזמנת בעל החלקה, שאינו התובע, על מנת לאמוד את הנזקים שנגרמו. לשם כך צילם תמונות שונות שחלקן הוצג במעמד הדיון. באשר למיקום הברז הראשי ציין כי זה היה סמוך למקום בו התהפכה המשאית ואולם הוא עצמו לא ראה במועד בדיקתו פגיעה בצינור המים. עוד הבהיר בעדותו כי התובע אינו בעל החלקה בה אירעה התאונה וכי נושא השימוש במים הוא פרי הסדר פרטי בין בני המשפחה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, עיון בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט ושמיעת עדות השמאי - דין התביעה להידחות מהטעמים הבאים:

הגם שאין מחלוקת כי ביום 27.7.12 אירעה תאונת דרכים באזור סמוך, בו אכן הייתה מעורבת המשאית שבבעלות הנתבעת 1, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הנזק לו הוא טוען נגרם במהלך אותה תאונה או כתוצאה ממנה.

מהחומר שהוצג עולה כי התובע לא היה נוכח במעמד התאונה או לאחריה וכי נודע לו על התאונה בשלב מאוחר יותר: אם ממשטרת ישראל כפי שנטען בכתב התביעה ואם על ידי בעל החלקה כפי שנטען על ידו במועד הדיון. גם השמאי, שהגיע למקום זמן קצר לאחר התאונה, ציין כי לא ראה ולא היה מודע כלל קיומו לנזק כאמור לברז המים במועד בדיקתו והדברים נודעו לו רק בשלב מאוחר מפי התובע. משכך, לא היה בעדותו כדי לסייע לעניינו של התובע בהיבט זה.

פרט לתיאור הכללי של הנזקים שגרמה המשאית בזירת התאונה לא הוצגה כל ראיה הקושרת בין הנזק שנטען כי נגרם לברז המים הראשי, אם נגרם, באותו מעמד והדברים נותרו בגדר השערה בלבד.

יתרה מכך: כפי שכבר צוין, התובע לא פרט בכתב תביעתו את המועד בו התגלתה לו התקלה בקו המים בגינה נדרש הוא לביצוע התיקון נשוא התביעה. אפשר כי השמטה זו אינה מקרית בשים לב לכך שעיון בחשבונית שצירף התובע לכתב התביעה, מטעם השרברב מטעמו, באשר לתיקון שבוצע מעלה כי היא נושאת תאריך 25.7.12, דהיינו מועד מוקדם למועד התאונה הנטען. די בכך כדי לשמוט כליל את הבסיס לתביעתו של התובע.

למעלה מן הצורך יצוין שאין מחלוקת כי התובע אינו הבעלים של ברז המים הראשי שעל פי הטענה ניזוק מאחר והבעלות בקרקע באותו אזור שייכת לקרוב משפחתו וכי הובלת המים אליו באמצעות צינור זה הינה פרי הסדר משפחתי פנימי. הדברים הובהרו הן מפי התובע והן מעדותו של השמאי. בנסיבות אלה ובשים לב לעדות השמאי אפשר ויש טעם בטענת הנתבעת 1 אודות חשיפתה האפשרית לתביעה כפולה בעניין זה מצד בעלי הקרקע.

מהמקובץ עולה כי דין התביעה להידחות.

חרף התוצאה ונוכח התנהלות הנתבעת 1 שתרמה גם היא להארכת הדיון שלא לצורך - יישא התובע בהוצאות הנתבעת בשיעור מופחת בסך 250 ₪. הסכום שנפסק ישולם בתוך שלושים יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: