מוחמד נ' מג'דוב ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים.

התובע הגיש תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 16,095 ₪.

התובע עוסק בין היתר בעבודות הובלה. הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה בע"מ העוסקת בקנייה ואיסוף של גרוטאות ומשווקת אותן לחו"ל. הנתבע מס' 1 (להלן:"הנתבע") הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת.

על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריכים מסוימים בחודש נובמבר 2005, מכר התובע לנתבעים כמות של גרוטאות בסכום של 16,095 ₪ והוציא חשבונית על העסקה שמספרה 0103. למרות פניות חוזרות של התובע לנתבעים, כי יפרעו חובם על פי החשבונית, לא עשו כן הנתבעים ומכאן התביעה שלפני.

הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו, כי דין התביעה להידחות. לטענת הנתבעים, דין התביעה כנגד הנתבע להידחות בשל העדר יריבות, מאחר ומהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה עולה, כי כולן הופנו לנתבעת.

לגופו של עניין טוענים הנתבעים, כי אכן הנתבעת רכשה גרוטאות מהתובע, סיכמה על מחיר ושילמה לתובע את כל התמורה בגין הסחורה שסופקה על פי חשבוניות מס' 97 ו- 99 שצורפו לתצהיר התובע. ברם, חשבונית מס' 103 נשוא התביעה מעולם לא הומצאה לנתבעת, לא נרשמה בספריה והוצגה לראשונה במסגרת כתב התביעה. לטענת הנתבעים, מדובר במעשה רמייה של התובע אשר מנסה לזכות בכפל תמורה. לטענתם, ההתקשרות עם התובע הופסקה לאחר שהתברר להם, כי התובע מטעה בעניין המשקל ועל כן סולק מהאתר בשלב כלשהו, יחד עם הגרוטאות שביקש לספק ומאז הופסקה ההתקשרות ביניהם.

התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות של הנתבע. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים, העדויות והראיות שהוצגו לפני, אני קובעת שדין התביעה להידחות לאחר שהתובע לא עמד בנטל להוכיח, כי אכן סיפק את הסחורה לנתבעים נשוא חשבונית מס' 103 ולא הוכיח, כי הנתבעים נותרו חייבים לו כסף בגין חשבונית זו.

הנתבעים אינם מכחישים, כי היו עסקאות קודמות בינם לבין התובע, אשר באות לידי ביטוי בחשבוניות מס' 97 ו- 99. התובע אינו מכחיש, כי קיבל את מלוא התמורה בעבור חשבוניות אלו. הנתבעים העלו טענות לגבי החשבוניות הללו, ואכן ניתן לראות בחשבוניות, כי סכומים נוספו בשלב מאוחר יותר, נעשה שינוי בכתבי עט, מחיקות וכיוב'. יחד עם זאת בסופו של יום, אין לתובע טענות כנגד הנתבעים באשר לחשבוניות אלו והנתבעים אישרו, כי שילמו את התמורה בגינן. לכן הליקויים שנפלו בחשבוניות יש בהם אולי כדי להעיד על אופן ניהול הספרים אצל התובע אולם אין בהם לשלול, כי הייתה עסקה מאחורי החשבוניות על אף הפגמים שנפלו בהן.

לגבי חשבונית מס' 103 שבה עוסקת התביעה והינה לב המחלוקת בין הצדדים, הנתבעים מכחישים שקיבלו את החשבונית ומכחישים שהייתה עסקה נוספת עם התובע מעבר לחשבוניות 97 ו- 99.

מאחר והתובע הוא המוציא מחברו עליו מוטל הנטל להוכיח, כי אכן מדובר בחשבונית המבטאת עסקה מאחוריה. התובע לא עמד בנטל זה. עדותו הייתה עדות יחידה של בעל דין הנתמכת בראיה המהווה סיוע עצמי, מאחר ואף חשבונית מס' 103 הופקה על ידו.

אקדים ואציין, כי אני מקבלת טענת הנתבעים שכבר בשלב זה דין התביעה כנגד הנתבע להידחות. הנתבעת הינה חברה בע"מ והינה אישיות משפטית נפרדת. התובע אישר שהחשבוניות הוצאו לנתבעת בלבד ועימה היה לתובע קשר עסקי.

התובע היה מודע להכחשת הנתבעים את העסקה נשוא חשבונית 103 עוד מכתב ההגנה שהוגש מטעמם, חרף זאת לא פעל התובע לצרף ראיות המוכיחות עסקה זו. התובע טוען, כי ציין על גבי החשבונית את מספרי תעודות השקילה, אולם משלא צירף התובע תעודות אלו, לא עמד בנטל להוכיח, כי אכן המספרים שציין על גבי החשבונית משקפים תעודות שקילה אמיתיות ומבטאים נאמנה את התאריכים בהם לכאורה נעשתה אספקת הגרוטאות לנתבעים. יתרה מזאת, בהעדר תעודות שקילה עצמן לא ניתן לראות, האם אכן המספרים המופיעים על גבי החשבונית מבטאים עיסקאות העומדות מאחורי חשבונית 103, או שייתכן שמדובר בתעודות שקילה נשוא חשבוניות מס' 97 או 99 שאין מחלוקת ששולמו. אציין, כי על גבי חשבוניות 97-99 לא הופיעו מספרי תעודות שקילה.

התובע נחקר לגבי תעודות השקילה ומסר גרסאות סותרות הגורעות מאמינות גרסתו. התובע העיד, כי מחזיק אצלו את תעודות השקילה כביטחון עד שהנתבעים ישלמו לו כסף, ולאחר מכן הוא מוסר את תעודות השקילה לנתבעים. התובע נשאל האם מחזיק את תעודות השקילה כביטחון לתשלום וענה בחיוב (עמ' 6 ש' 11-13). אם כך, תמוה הוא שדווקא לגבי חשבונית מס' 103 שלטענת התובע הנתבעים לא שילמו עבורה, התובע לא שמר את תעודות השקילה אלא שלח אותן לנתבעים יחד עם החשבונית (עמ' 6 ש' 27-29).

התובע העיד, כי ידע שאין בכוונת הנתבעים לשלם לו ועל כן רשם את מספרי תעודות השקילה על גבי חשבונית מס' 103, דבר שלא עשה לגבי חשבוניות מס' 97 ו- 99 (עמ' 6 ש' 22-24). התובע נשאל אם כן מדוע שלח לנתבעים את תעודות השקילה למרות שידע לשיטתו, שהנתבעים אינם מעוניינים לשלם וענה, שהוא חייב לתת את החשבונית יחד עם תעודות השקילה ולכן רשם את המספרים של תעודות השקילה על גבי החשבוניות (עמ' 6 ש' 27-29). התובע נשאל, באם ידע שאין בכוונת הנתבעים לשלם לו, מדוע לא צילם את תעודות השקילה וענה שדי במספרים (עמ' 6 ש' 27-29). איני מקבלת זאת. התובע הוא זה שרשם את מספרי תעודות השקילה ולא הוכח לי מהיכן העתיק התובע אותם והאם הם אכן משקפים את תעודות השקילה של גרוטאות שנמסרו לנתבעים במסגרת חשבונית מס' 103.

אוסיף, כי התובע העיד שמסר לנתבעים את תעודות השקילה יחד עם החשבונית מס' 103, דבר שכאמור הנתבעים מכחישים, אולם ברשימת גילוי מסמכים שצירף התובע לכתב התביעה מטעמו, נכתב במפורש שברשות התובע תעודות שקילה שמספריהן מופיעים על גבי החשבונית הכוללות תאריכי שקילה וכמויות של גרוטאות שהנתבעים רכשו מהתובע. התובע הוסיף, כי התעודות המקוריות נגנבו מרכבו יחד עם מסמכים נוספים וכי הנתבעים מחזיקים בהעתקים. בחקירתו לפני, הכחיש התובע שתעודות השקילה נגנבו מרכבו וחזר על טענתו, כי הן נמסרו לנתבעים יחד עם החשבונית (עמ' 7 ש' 18-20). מדובר בסתירה מהותית היורדת לשורשו של עניין בשים לב לחשיבות תעודות השקילה על מנת להוכיח, כי אכן היו עיסקאות נוכח הכחשת הנתבעים.

בנוסף, התובע גם לא הראה לי שנקט במאמצים כלשהם על מנת לאתר את תעודות השקילה. כפי שהעיד לפניי, משקל הנתבעת מס' 2 נמצא במפעל של חברת מילומור ושייך לה (עמ' 5 ש' 30). התובע יכול היה לפנות בבקשה לשחזר את תעודות השקילה על פי התאריכים להם טוען, או לפנות בעניין זה בבקשה לבית משפט. התובע לא עשה כן.

כן מצאתי, כי נפלו פגמים בחשבונית מס' 103 אשר פועלים לחובת התובע בהוכחת העיסקה. בחשבונית לא מצוין משקל הגרוטאות, לא רשום מחיר ליחידה ומספר היחידות שסופקו. יתרה מזאת, בעוד שחשבוניות מס' 97 ו- 99 היו על סכום עגול שנראה, כי סוכם מראש, כך לדוגמא חשבונית מס' 97 הינה על סכום של 12,000 ₪ ואילו החשבונית השנייה על סכום של 15,000 ₪. חשבונית מס' 103 הינה על סכום של 13,818 ₪ לא כולל מע"מ. אציין, כי על החשבונית מופיעות מחיקות.