מוחמד חגאזי נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיא א' טל, השופט ש' בורנשטין, והשופטת ד' עטר) בעפ"ג 12355-10-17 מיום 26.12.2017, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופט א' נוריאלי) בת"פ 26380-01-17 מיום 17.8.2017.

2. בכתב האישום המתוקן מתוארים שלושה אירועים, שהתרחשו בפרק זמן קצר, בהם הואשם המבקש. על פי עובדות האישום הראשון, בבוקרו של יום 4.1.2017 התפרץ המבקש, ששהה באותה עת בישראל ללא היתר שהייה או תעסוקה כדין, לבית מגורים בעיר נתניה. בעל בית המגורים, שחזר בסמוך לכך לביתו, פגש במבקש כשהוא יוצא מהבית, וזה האחרון תקף אותו בכך שהדפו בשתי ידיו. בתגובה לכך, בעט בעל הבית ברגליו במבקש, וזה נמלט מהמקום.

           על פי עובדות האישום השני, עוד באותו הבוקר נכנס המבקש לחצר בית מגורים בנתניה וניסה להתפרץ לתוכו באמצעות פתיחת חלון אחד החדרים, זאת בכוונה לבצע גניבה או פשע. משפגש במקום באחד מדיירי הבית, סגר המבקש את החלון בחוזקה ונמלט מהמקום. כתוצאה מכך, נשברו זגוגיות החלון.

           על פי עובדות האישום השלישי, ביום 6.1.2017 שהה המבקש בישראל ללא היתר שהייה או תעסוקה כדין. משהתבקש על ידי שוטרים שפגשו אותו בעיר נתניה, להזדהות באמצעות תעודת זהות, מסר המבקש כי אין ברשותו תעודה כזו והזדהה בשם בדוי. המבקש חזר על הפרטים הבדויים גם בפני חוקר במשטרת נתניה, בה עוכב לאחר מכן.

3.   ביום 6.7.2017 הודה המבקש במעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); התפרצות למגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק; כניסה לישראל שלא כחוק (2 עבירות), לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; ניסיון התפרצות, לפי סעיף 406(ב) וסעיף 25 לחוק; היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק; הסגת גבול פלילית, לפי סעיף 447(א) לחוק; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

4. ביום 17.8.2017 גזר בית משפט השלום בנתניה את עונשו של המבקש. בגזר דינו עמד בית המשפט על כך שהעבירות בהן הואשם המבקש אינן מהוות אירוע אחד, ושמכך קבע מתחמי ענישה נפרדים לכל אחד מהאישומים. לצד זאת ציין בית המשפט כי לאחר שנתן דעתו לנתונים שהוצגו בפניו, ייקבע "עונש כולל אשר ייתן ביטוי לכל אחד מהאירועים וליתר הנסיבות הרלוונטיות". לאחר שבחן את מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה המתאים לאישום הראשון נע בין 10 ל-30 חודשי מאסר בפועל; לאישום השני, בין 7 ל-24 חודשי מאסר בפועל; ולאישום השלישי, בין 2 ל-7 חודשי מאסר בפועל. מתחמים אלה נקבעו תוך שימת לב לתכנון שקדם לביצוע העבירות ולנזק שהיה צפוי להיגרם כתוצאה מביצוען. כן ציין בית המשפט כי לא מצא שיקולים המצדיקים סטייה ממתחם הענישה שנקבע על ידו, לקולא או לחומרא.

5. במסגרת השיקולים לגזירת עונשו של המבקש, בחן בית המשפט, בין היתר, את הפגיעה האישית הצפויה לו בשל העובדה כי עמד להינשא, ואת נטילת האחריות של המבקש על מעשיו, גם אם רק בשלב המאוחר של תום שמיעת ראיות התביעה.

           מנגד, נשקל עברו הפלילי של המבקש, שהורשע בעבר בעבירות דומות, בגינן אף תלוי נגדו עונש מאסר מותנה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי מדובר ב"עבריין רצידיביסט" שלא נרתע מלשוב לתחומי מדינת ישראל ללא היתר במטרה לבצע עבירות רכוש. בית המשפט נתן דעתו גם לשיקול הרתעת הרבים, נוכח הקלות בה מבוצעות עבירות מסוג אלו שהורשע בהן המבקש ונוכח הנזק הנגרם כתוצאה מביצוען לקניינו וביטחונו של הפרט.

6. נוכח האמור, השית בית משפט השלום על המבקש עונש של 28 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הופעל עונש מאסר מותנה של 6 חודשים שהיה תלוי נגד המבקש, במצטבר, באופן שעליו יהיה לרצות עונש מאסר בפועל של 34 חודשי מאסר. כן נגזרו על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת רכוש מסוג פשע; 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת רכוש מסוג עוון; 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ועבירת שהייה בלתי חוקית; ופיצוי לכלל המתלוננים בסך 3,000 ש"ח.