מוחמד אנור שלבי נ' מועצה מקומית אכסאל ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

עסקינן בתובענה נזיקית במסגרתה עותר התובע, יליד 22.12.85, כי הנתבעות יפצו אותו בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונה בה היה מעורב ביום 25.7.04.

הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הינה מועצה מקומית אשר בתחום אחריותה ושיפוטה ארעה התאונה הנטענת. הנתבעת מס' 2 (להלן: "הפניקס") הינה חברת ביטוח אשר ביטחה, בפוליסת ביטוח בת תוקף שמספרה 04-81-33-001284, את אחריות הנתבעת כלפי צדדים שלישיים.

במסגרת כתב התביעה טוען התובע, כי ביום 25.7.04 בשעה 20:30 או בסמוך לכך, הוא רכב על אופניים ברחוב סמוך לביתו, נתקל במהמורה וליקויים הקיימים בכביש וכתוצאה מכך נפל ונחבל קשות בברך רגלו הימנית. התובע הובהל לבית חולים העמק בעפולה שם נותח ואושפז עד ליום 30.7.04. בהמשך, אושפז התובע בבית החולים פעם נוספת, מיום 4.8.04 ועד ליום 5.8.04, בעקבות נפיחות ברגל ואירועי חום. התובע טוען, כי הוא עודנו תחת מעקב ריפואי וטיפולי פיזיותראפיה וכן טוען, כי היה באי כושר מוחלט במשך תקופה ממושכת.

לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים עזים, נפיחות, צלקות, חוסר יציבות בברך, קרע מלא של הרצועה הצולבת של הברך, שקע גדול של המשטח התיביאלי הליטראלי עם דפורמציה קשה של המשטח, קרע במיניסקוס הליטראלי והגבלה בתנועות.

התובע טוען, כי אינו יודע ואין ביכולתו לדעת את הנסיבות האמיתיות אשר גרמו לתאונה. לטענתו, הנזק אשר נגרם לו נגרם בשל דבר או נכס המצוי בשליטתה ובחזקתה הבלעדית של הנתבעת והאירוע מתיישב יותר עם הטענה שהנתבעת התרשלה מאשר עם הטענה ההפוכה. לטענתו, יש להחיל בענייננו את הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו ועל הנתבעת להוכיח, כי לא התרשלה. התובע מוסיף וטוען, כי התאונה ארעה בשל רשלנותה הבלעדית, חוסר זהירותה, פזיזותה והפרת חובה חקוקה מטעם הנתבעת או מי מטעמה. התובע טוען, כי רשלנות הנתבעת באה לידי ביטוי בכך שלא נקטה באמצעי הזהירות הסבירים לשם מניעת התאונה, לא דאגה לתקן את המהמורות והליקויים בכביש, לא הזהירה את התובע והמשתמשים בכביש מפני הסכנות הצפויות להם, לא דאגה שהכביש יהיה תקין ובטיחותי, לא דאגה לוודא שהכביש תקין ומואר כראוי, לא פיקחה כלל או לא פיקחה באופן סביר על השימוש בכביש, הפרה חובות חקוקות אשר נועדו להגן על התובע ואנשים אחרים המשתמשים בכביש ולא נהגה כפי שמחזיק נכס סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

לטענת התובע, טרם התאונה הוא היה בריא בגופו ובנפשו והיה בידו להשתלב בשוק העבודה ולהשתכר שכר בגובה השכר הממוצע במשק, לכל הפחות. לטענתו, בשל פגיעתו נקטעו תוכניותיו לעתיד והוא נותר באי כושר מוחלט. עוד טוען התובע, כי בעקבות פגיעתו הוא נזקק ועתיד להיזקק לעזרת צד שלישי בביצוע פעולות יומיומיות. בנוסף טוען, כי ייאלץ להמשיך ולעבור טיפולים ולהיות תחת מעקב רפואי.

התובע עותר לפיצוי בגין אובדן שכר לעבר ולעתיד, הפסד פנסיה, הוצאות רפואיות והוצאות נלוות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

הנתבעות מתנגדות לתובענה וטוענות, כי דינה להידחות. הנתבעות מכחישות את האירוע הנטען ואת נסיבותיו. כן טוענות, כי אף אם אירע האירוע הנטען, הרי שהוא לא מקים חבות משפטית כלשהי. לטענתן, לא התקיימו התנאים להעברת נטל הראייה ועל כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח פרטי תביעתו. הנתבעות מכחישות את הטענה, כי הן או מי מטעמן התרשלו. לטענתן, הן עשו את המוטל עליהן ונהגו בזהירות סבירה בנסיבות העניין. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי ככל שאירעה התאונה, הרי שהיא ארעה בשל רשלנותו הבלעדית או המכרעת או התורמת בשיעור של 100% של התובע, אשר רכב על האופניים בקלות ראש ו/או רכב עליהם מבלי לשים לב לדרך, פעל כפי שפעל תוך נטילת סיכון על אף שהיה מודע לכך שהוא עלול להיפגע, לא פעל לשם מניעת התאונה, נהג בחוסר סבירות וחוסר זהירות בנסיבות העניין.

הנתבעות מכחישות טענות התובע באשר לנזקיו ואת האמור בחוות הדעת אשר הוגשה מטעמו. לטענתן, הנזקים הנטענים מוגזמים, מופרזים ואינם קשורים לתאונה. לטענת הנתבעות, לנכות הנטענת אין ביטוי תפקודי או פונקציונאלי.

הראיות

מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל מר מוניר שלבי (להלן: "מוניר")- דודו של התובע אשר על פי הנטען הגיע למקום התאונה מיד לאחר התרחשותה. המצהירים העידו על האמור בתצהיריהם. בנוסף הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

התובע צירף חוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר גאזי חביבאללה, לפיה בעקבות התאונה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 20% בתחום האורטופדי. לטענתו, לאור גילו ומכלול הנסיבות יש לקבוע, כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית. הנתבעות הגישו חוות דעת של ד"ר קליגמן לפיה נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורטופדי הינה בשיעור של 10%. בהתאם להחלטה מיום 20.11.08 מונה פרופ' צינמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. ביום 15.12.08 הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה לפיה נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקבות האירוע הנדון תעמוד על 15% וביקשו, כי מינויו של פרופ' צינמן יבוטל. במסגרת החלטה מאותו יום ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

דיון ומסקנות

בין הצדדים בתובענה שלפניי נתגלעו מחלוקות באשר לעצם התרחשות התאונה, נסיבות התרחשותה והנזקים אשר נגרמו לתובע בגינה.

לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים מצאתי, כי דין התביעה להידחות, כפי שיפורט.

מצאתי, כי לתובע ידיעה ברורה באשר לנסיבות התרחשות התאונה. לפיכך, אין מקום להחלת הכלל לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו". אין הצדקה במקרה שלפניי להורות על היפוך סדר הבאת הראיות ונטל ההוכחה. על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו. עליו להוכיח את עצם התרחשות התאונה, את נסיבות התרחשותה, את התרשלות הנתבעת ואת נזקיו. אקדים ואומר, כי מצאתי שלא עלה בידי התובע להרים נטל זה.

במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי בעת שרכב על אופניו, הוא נתקל במהמורה וליקויים הקיימים בכביש וכתוצאה מכך נפל ונחבל. זו גרסתו העובדתית של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה ואת גרסה זו היה עליו להוכיח. מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח גרסה זו.

כאמור, התובע טוען, כי נפל בעת שרכב על אופניו. התובע נשאל לאן נסע ביום התאונה והשיב, כי טייל ברחוב ליד הבית (עמ' 12 ש' 32, עמ' 13 ש' 1). התובע נשאל היכן טייל והשיב, כי היה בדרכו הביתה. בהמשך נשאל מהיכן שב והשיב, כי טייל. לטענתו, הוא אינו זוכר מתי יצא לטיול או כמה זמן טייל. בהמשך טען התובע, כי אולי טייל יום שלם ואולי פחות (עמ' 13 ש' 8-15). בהמשך נשאל שוב היכן טייל והשיב, כי טייל בשכונת מגוריו (עמ' 13 ש' 18-19). התרשמתי, כי התובע ביקש להתחמק מלהשיב לשאלות בנדון. עובדה זו מעוררת ספק באשר לטענות התובע בנוגע לנסיבות פגיעתו ובין היתר מקום נפילתו.