מוחמד אלחלו נ' מדינת ישראל

החלטה

מונחת בפניי בקשת הנתבעת, מדינת ישראל – משרד הביטחון, למחיקת התביעה עקב אי המצאת יפוי כוח, והתנגדות למתן ארכה לשם המצאתם.

ראשיתה של בקשה זו בבקשת הנתבעת מיום 25/8/13, לחייב את התובעים בהמצאת יפויי כוח מקוריים.

בתגובה לכך טען ב"כ התובעים כי מחזיק הוא ביפויי כוח מטעם התובעים אשר הועבר אליו באמצעות הפקס, וכי על מנת להמציא יפויי כוח מקורי, זקוק הוא לפרק זמן נוסף כדי לפעול להשגת היתר כניסה ותיאום מעבר התובע לישראל, ונתבקשה אורכה של 60 יום להגשת יפויי הכוח.

משכך, ניתנה ביום 27/8/13 החלטה הנעתרת לבקשת הארכה כאמור.

מאז הגיש ב"כ התובעים בקשות להארכת המועד להגשת יפויי כוח מקוריים (בנימוק כי טרם נתקבל היתר כניסה לישראל (מעבר ארז) לצורך פגישת התובע עם בא-כוחו) וניתנה לו ארכה (ראו, למשל, החלטת בית המשפט מיום 27/10/13- הארכת המועד ב- 30 ימים; החלטה מיום 2/12/13- הארכת המועד ב- 60 ימים).

ביום 4/2/14 הוגשה שוב בקשה מטעם התובעים, להארכת המועד להגשת יפויי כוח מקוריים, והבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, אשר הגישה ביום 26/2/14 את הבקשה נשוא החלטה זו (בקשה למחיקת התביעה עקב אי המצאת יפויי כוח והתנגדות למתן ארכה לשם המצאתם). בבקשתה טוענת הנתבעת, שעד למועד הגשת בקשתה לא עשו התובעים דבר על מנת לקדם את עניינם וזאת חרף הארכות המועד שניתנו להם, תוך שנטען על-ידה כי מבדיקה שנעשתה על ידה, עלה כי התובעים לא פעלו בהתאם לנוהל שנקבע בעניין כניסה מעזה לצרכים משפטיים ולא הגישו בקשה בעניין לגורמים הרלוונטיים, זאת בצירוף תעודת עובד ציבור לבקשתה לתמיכה בטענותיה אלה.

ביום 4/3/14 הוגשה תגובה מטעם התובעים לבקשת הנתבעת, במסגרתה נטען כי עוד ביום 27/10/13 הגישו התובעים בקשה למתן היתר כניסה לישראל לגורמים הרלוונטיים, לצורך מפגש עם בא-כוחם לשם חתימה על יפויי כוח, אולם טרם נתקבל מענה בעניין (תוך שצורף אישור בעניין זה מאת הוועדה האזרחית הפלסטינית), כשבנוסף נטען, בתגובה, כי תעודת עובד ציבור אשר צורפה לבקשת הנתבעת אינה מתייחסת לעניין יפויי הכוח אלא לבקשת התובעים בדבר זימון עדי תביעה לישיבת הוכחות אשר הייתה קבועה בתיק. משכך ביקשו התובעים ליתן להם ארכה נוספת, להגשת יפויי כוח מקוריים.

לתגובת התובעים הוגשה תשובת הנתבעת אשר דחתה את טענות התובעים בתגובתם, תוך טענתה למחדלים מצד ב"כ התובעים להציג יפוי כוח מקורי, ותוך טענה כי התנהלות ב"כ התובעים מעלה חשד כבד, בדבר עצם הקשר בין ב"כ התובעים ללקוחותיו ואך מסביר את חיוניות דרישת יפוי הכוח המקורי. משכך, עמדה הנתבעת על בקשתה למחיקת התביעה עקב אי המצאת יפויי כוח.

לאור הבקשה, התגובה והתשובה האמורות, והואיל ובמסגרתן התייחסו הצדדים בקצרה להחלטת השופט פרידלנדר מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרתה הציג הוא "פתרון ביניים" באשר ל"בעיית" המצאת יפויי כוח מקוריים מטעם תושבי הרשות הפלסטינית, ניתנה החלטת כב' השופטת סנדלר-איתן, לפיה נתבקשה תגובת הצדדים ל"פתרון הביניים" אשר הוצע על-ידי כב' השופט פרידלנדר (במסגרת ת.א. 7503-01-11 פואאד אלחלו ואח' נ' מדינת ישראל).

לאור החלטה זו, הוגשה ביום 13/4/14 מטעם הנתבעת "תגובה בעניין החובה בהמצאת יפויי כוח כדין", וביום 30/4/14 הוגשה תגובה מטעם התובעים.

בהתייחסותה ל"פתרון הביניים" כאמור, טענה הנתבעת בתגובתה כי, פתרון זה אינו מתאים למקרה דנן, הואיל ובתיק זה חלף זמן רב מאוד מאז התחייבו התובעים להביא בפני בית המשפט יפויי כח כדין, וכי "פתרון ביניים" כזה מתאים לתחילתו של הליך ולא למקרה שבפנינו. עוד מדגישה הנתבעת כי, בהחלטת כב' השופט פרידלנדר מבהיר הוא כי "אין באמור לעיל משום ויתור על כל דרישה דיונית הקיימת בדין,.....".

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בתיק זה נתנו בעבר, הזדמנויות שונות לב"כ התובעים להמציא יפויי כוח ערוכים וחתומים כדין, ומשכך, לגישת הנתבעת, כעת כבר עברנו את אותו מועד שאותו כינה כב' השופט פרידלנדר בהחלטתו, "העתיד הלא רחוק".

לאור האמור, ביקשה הנתבעת בתגובתה שלא לקבל את "פתרון הביניים" ולחייב את ב"כ התובעים להמציא יפויי כוח ערוכים וחתומים כדין, במועד סמוך קרוב אחרון וסופי שלאחריו במידה ולא יומצאו יפויי הכוח כאמור, התביעה תסולק,.

בהתייחסותם ל"פתרון הביניים" טוענים התובעים בתגובתם כי החלטת כב' השופט פרידלנדר שומרת על האיזון בין שני הצדדים להליך, בכך שמחד בית המשפט לא נתן יד לנתבעת למנוע מהתובעים לקבל את יומם בבית המשפט (זאת תוך שטוענים התובעים כי הנתבעת היא זאת שדורשת החתמת התובעים על יפויי כוח בפני עו"ד ישראלי והיא זאת שלא מתירה את כניסתם לארץ לצורך קיום דרישתה הנ"ל), ומאידך, בית המשפט גם הורה שעל התובעים לפעול ולא לחסוך במאמצים כדי להשיג יפויי כוח כדין.

עוד טוענים התובעים כי אימוץ "פתרון הביניים" בעניינם יוביל לקידום וייעול ניהול ההליך כאשר במקביל ימשיכו הם לפעול להשגת יפויי כוח מקוריים.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים כפי שפורטו לעיל ושקילת מלוא הנסיבות שבתיק זה, כמו גם מתן הדעת להחלטתו של כב' השופט פרידלנדר, מצאתי כי דין בקשת הנתבעת להתקבל, באופן שבתיק דנן אין לפעול לפי "פתרון הביניים" אלא יש לחייב את התובעים להמציא יפויי כוח ערוכים וחתומים כדין, כפי שנקבע בהחלטות קודמות של בית משפט זה וזאת עד ליום 1/8/14, שאם לא כן , ישקול בית המשפט בחיוב את מחיקת התביעה.

לטעמי, "פתרון הביניים" אשר הוצע במסגרת החלטת כב' השופט פרידלנדר, יפה למקרים בהם ההליך המשפטי מצוי בראשיתו, אך לא למקרים, כגון התיק שבפניי, בהם חלף זמן ממושך מאז הגשת התביעה והתובעים הסכימו לעמדת הנתבעת כי יש להגיש יפויי כוח אלו, ואף ניתנו לתובעים ארכות רבות וארוכות, לצורך מילוי חובותיהם הדיוניות.

אכן במקרה שבפנינו, הוגשה זה מכבר בקשת הנתבעת להמצאת יפוי כוח מקוריים, ולאור בקשת התובעים למתן ארכה, ניתנו לתובעים ארכות רבות. מאז הגשת בקשת הנתבעת ה"מקורית" להמצאת יפויי כוח מקוריים חלפו למעלה משמונה חודשים, וזאת במסגרת הליך משפטי אשר הוגש לבית המשפט ,עוד ביום 7/2/07, קרי, לפני כשבע שנים.