מוחמד אבו ריש נ' מוחמד אסעד עבד

פסק דין

1.התובע והנתבע ערכו ביניהם עסקת חליפין, לפיה מסר התובע חלקת אדמה נטועה 40 עצי זית במקום "אלסריסה", על פי גבולות מוסכמים. בתמורה, קיבל התובע חלקת אדמה, כדלקמן:

"בבעלות צד שני 2650 ד'רעא אדמה טרשית במקום "אלחשנה", גבולותיה מזרח אסעד מוחמד חלבי, מערב הבעלים, צפון הבעלים, דרום וליד מרזוק מועדי" (להלן: "השטח הנעבר" או "החלקה הנעברת"). ההסכם נחתם במהלך חודש נובמבר לשנת 1971 (צורף כנספח א'1 לתצהירו של התובע, תרגומו צורף כנספח א'2, להלן: "הסכם החליפין").

אין חולק, כי 2650 ד'רעא (זרוע) מהווים 1,490 מ"ר (ב"כ הצדדים, עמ' 31, ש' 2 לפר' הדיון מיום 20.6.2012).

2.ביום 19.3.1978 ביצע התובע עסקת חליפין נוספת, במסגרתה מסר למר רשראש סלמאן אבו ג'נב (להלן: "אבו ג'נב") את השטח הנעבר בתמורה לדירת מגורים ושטח מגורים במקום אחר. בהתאם להסכם בין הצדדים, השטח שהועבר לאבו ג'נב הנו כדלקמן:

"הצד השני הינו הבעלים של חלקת קרקע המיועדת לבנייה גוש 18999 מחלקה (3) ששטחה (2650) ד'ראע... לבנייה עם דרך ברוחב שלושה מטרים מהדרך של מוחמד ג'מאל לבית הצד הראשון". (להלן: "הסכם החליפין השני").

יצוין, כי אין חולק על תרגומם של ההסכמים השונים, שנוסחם המקורי בערבית.

3.במהלך שנת 1992, נתבעו אבו ג'נב ובנו על ידי יורשיו של המנוח מוחמד חלבי, מי שהיה הבעלים של חלקה 7 בגוש 18999, הסמוכה לחלקה 3 באותו גוש (ת.א 19225/92 בבית משפט שלום בחיפה), בטענה כי פלשו לחלקה 7, ועל כן נדרשו לסלק את ידם מחלק מחלקה 7, ולשלם לתובעים פיצויים שונים, לרבות דמי שימוש. אבו ג'נב ובנו הגישו הודעת צד ג' כנגד התובע דכאן, בטענה כי הוא שהעביר את השטח הנעבר הנ"ל לידיהם (הסכם חליפין 2 הנ"ל), ובכלל זה השטח לגביו הועלתה טענת פלישה (להלן: "817 מ"ר מהשטח הנעבר").

4.ביום 28.4.1999 ניתן פסק דינה של כב' השופטת ד"ר נאוה אפל-דנון בבית משפט שלום חיפה, ולפיו חויבו הנתבעים לשלם תמורת שטח המקרקעין, המוחזק על ידם שלא כדין, המהווה 817 מ"ר מהשטח הנעבר (מתוכם 160 מ"ר שטח מבונה), ולרבות דמי שימוש בעבורם לתובעים. צד ג', הוא התובע כאן חויב לשלם לנתבעים יחד ולחוד את הסכום של 19,026 דולר (מחצית נזקם של הנתבעים) ומחצית ההוצאות שהושתו עליהם בהליך (להלן: "פסק דינה של כב' השופטת דנון").

5.כב' השופטת דנון, קבעה בין היתר בפסק דינה, כדלקמן:

"אין ספק שהצד השלישי התיימר למסור לנתבעים את תת החלקה 7/צ כחלקה שבבעלותו כאשר בפועל התברר ב-1978 כי החלקה איננה בבעלותו. כפי שכבר ציינתי גרמה לכך פעולה רשלנית של העדר מדידה מוסמכת בה השתתפו הצדדים במידה שווה. לכן יש לחלק ביניהם את האחריות" (פסקה 15 לפסק דינה).

למשמעותה של קביעה זו נשוב בהמשך.

6.בתביעה זו עותר התובע לסעד כספי בדמות שווים של 817 מ"ר מהשטח הנעבר, אשר לטענתו העביר לו הנתבע במסגרת הסכם החליפין שביניהם, על אף שאינם בבעלות הנתבע.

7.יוער, כי במהלך ההליכים ביקש התובע לתקן את כתב התביעה, ובין היתר להוסיף נתבעים נוספים, ואולם לאור החלטה מיום 30.10.2011 חזר בו התובע וביקש להמשיך לנהל התביעה על פי כתב התביעה המקורי.

טענות הצדדים

8.לטענת התובע, הסכם החליפין במסגרתו הועבר לו השטח הנעבר בכללותו, נערך בינו לבין הנתבע, וזאת חרף רישום פרטי אביו המנוח של הנתבע. לטענת התובע, הונה אותו הנתבע, משהציג עצמו כבעלים של הקרקע ומסר לו תחת תמורה שטח מקרקעין אשר אינו בבעלותו, כי אם בבעלות אחר. הנתבע עצמו סימן את הגבולות, אך הסתבר, כי מסר לו כ-50% מן השטח, שאינו בבעלותו. טוען התובע, כי לפיכך חויב הוא בתשלום מחצית שוויו של חלק השטח הנעבר בהליך הקודם בבית משפט השלום בחיפה, אבו ג'נב פתח כנגדו בהליכי הוצאה לפועל, ועל כן על הנתבע לשפותו. מוסיף וטוען התובע, כי בשנת 2000 החתים הנתבע אותו ואת אשתו על מסמך נוסף, לפיו ביקש להעביר את החלק שהתקבל על ידו בתמורה לחלק המועבר ישירות לילדיו, והכל תוך שהוא מבטיח לסלק את פסק הדין. ואולם כל עסקה לא נערכה בין התובע לילדיו של הנתבע.

9.הנתבע טוען להתיישנות התביעה ובפרט משלא צורף בהודעת צד ג' כצד להליך הקודם. לטענת הנתבע המדובר בתביעה כספית, לגביה התגבש כוח התביעה אצל התובע עם קבלת הודעת צד ג' בהליך הקודם (1994), ובעוד שבפועל הוגשה נגדו התביעה רק בחלוף 6 שנים מיום מתן פסק דינו של בית המשפט בחיפה. מכל מקום דין התביעה להידחות מחמת שיהוי. בהשתהות התובע נגרם לנתבע נזק ראייתי. עוד טוען הנתבע להעדר יריבות, שכן עסקת החליפין נערכה ונחתמה בין התובע לבין אבי הנתבע, שהיה במועד הרלוונטי הבעלים של השטח הנעבר. על אף הודאתו של הנתבע בטיפולו בפועל בעסקת החליפין בעבור אביו, טוען הוא כי אין בכך לחייבו אישית בגין העסקה. טוען הנתבע, כי אבו ג'נב רכש שתי חלקות סמוכות באותו חודש, אשר רק אחת מהן היא השטח הנעבר, ולא הוכח כי הטעות במדידה חלה דווקא בעסקה השנייה. בפרט משהגבולות הטבעיים טושטשו. משלא צורפו כלל הצדדים שמכרו זכויות בחלקה, לא ניתן לדעת האם השטח ה"מפולש" הנו השטח שמכר הנתבע.

דיון

התיישנות

10.עוד בראשיתם של הליכים אלו הגיש הנתבע בקשה לדחיית התביעה על הסף מטעמי העדר יריבות והתיישנות. הבקשה לדחייה על הסף נדחתה (החלטה מיום 28.8.05), אך נקבע, כי אין ההחלטה לדחייה על הסף מונעת העלאת הטענה במשפט גופו. נקבע כי במקרה זה הכרעה בטענת ההתיישנות, וכן בטענת העדר יריבות, תלויה בהכרעה בעובדות שהועלו בכתב התביעה.