מוזס נ' נחום ואח'

החלטה

העדפתי שלא ליתן החלטה במעמד הדיון, וזאת מכיוון שסברתי שטוב יהיה באם אעיין קודם לכן בתיק הפירוק, עליו נודע לי רק במהלך הדיון הבוקר, שמא יש בו להשליך על החלטתי.

לאור החלטת כבוד השופט זפט, סגן הנשיא, מיום 15.8.11, לפיה יש לקיים דיון דחוף בבקשת הנתבעים 2 ו-4 מיום 14.7.11 לביטול צו המניעה שניתן בתיק זה ביום 12.7.11, זימנתי את הצדדים לדיון היום.

עסקינן בהמרצת פתיחה שהוגשה לביהמ"ש זה ביום 19.6.11, בה עתרה התובעת למתן צו שיצהיר כי העסקה שנחתמה, ככל הנראה בחודש נובמבר 2010, כעולה מהטיוטה שצורפה לעתירה, בין הנתבעת 3 לבין הנתבעת 4, לפיו מכרה הנתבעת 3 את כל המטלטלין שלה, את הציוד ואת מלאי לקוחותיה לנתבעת 4, ולמעשה העבירה לה את כל פעילותה – בטלה ומבוטלת.

הרקע לתביעה הינו פסק-דין לטובת התובעת, שניתן ע"י בימ"ש זה ביום 30.5.11 אשר קבע כי הינה הבעלים של 50% ממניות הנתבעת 3, המוחזקות עבורה בנאמנות ע"י הנתבע 1 (ה.פ. 6950-11-10) התובעת טוענת כי המכירה לגביה עתרה לביטול, נעשתה ללא ידיעתה ורק על מנת לרוקן את הנתבעת 3 מכל תוכן, ובכך לעקר את משמעות פסק הדין שניתן לטובתה.

ביום 12.7.11 ניתן לבקשת התובעת צו מניעה זמני.

ביום 14.7.11 הגישו הנתבעים 2,4, בקשה לביטול הצו.

בפתח הישיבה דהיום הודיע לי ב"כ הנתבעים 2 ו-4, עו"ד מקליס, כי אתמול, דהיינו 16.8.11, מונה לנתבעת 4 מפרק זמני, וכי נודע לו על ההחלטה, כמו גם על הבקשה, בהפתעה גמורה, רק הבוקר.

נוכח הדברים הללו ביקש עו"ד מקליס לקיים את הדיון בנוכחות המפרק הזמני, אך עתר כי עד לקיום הדיון, תוגדל הערבות אותה נצטוותה התובעת להפקיד לצורך מתן צו המניעה.

ברור כי עם מינויו של מפרק זמני לנתבעת 4 לא יוכל ביהמ"ש להמשיך ולדון בעניינה.

באשר לעתירה להגדלת ערבותה של התובעת:

עו"ד מקליס טוען כי מאחר והתובעת מצויה באיחוד תיקים, מאחר והסתירה עובדה זו מביהמ"ש ומאחר והנתבעת 4 נקלעה למצב שחייב פירוק זמני רק בשל צו המניעה שניתן בתיק זה, יש לחייב את התובעת להפקיד ערובה ממשית יותר.

התובעת משיבה כי גם הפעילות הקשורה להגשת בקשת הפירוק הינה המשך לפעילות הקודמת שמטרתה לרוקן מתוכן את פסק הדין שקבע שהינה הבעלים של 50% ממניות הנתבעת 3.

הדברים המתרחשים בתיק זה מוזרים למדי, וטענתה של התובעת לפיה גם הליך הבקשה למינוי מפרק זמני נועד לעקר את פסק הדין שזיכה אותה ב-50% ממניות הנתבעת 3 – אינה קלוטה מהאוויר.

סמיכות הזמנים בקשר לאירועים המתרחשים בתיק שבפני מעוררת תהייה, בלשון המעטה.

המרצת הפתיחה 6950-11-10 לעיל, בה עתרה התובעת להכריז עליה כבעלת 50% ממניות הנתבעת 3 הוגשה לביהמ"ש בחודש נובמבר 2010, וראה זה פלא, בחודש זה נערך ההסכם לפיו מכרה הנתבעת 3 את כל הציוד שלה, את מלאי לקוחותיה ואת כלל פעילותה לנתבעת 4, הנושאת שם כמעט זהה,עד כי האדם הסביר לא יבחין כלל בשוני שבין השמות.

ביום 14.7.11 הוגשה הבקשה לביטול צו המניעה הזמני נשוא הבקשה שבפני, ביום 15.8.11 ניתנה על ידי החלטה לפיה הדיון בבקשה יתקיים היום במעמד שני הצדדים, והנה, ביום 15.8.11 הוגשה לבית משפט זה "בקשה דחופה בהסכמת החברה למינוי מפרק זמני לחברה", באופן פורמלי ע"י העובדים, כשהיא נתמכת בהסכמת הנתבע 2, החתום על מסמך הסכמה הנושא תאריך 14.8.11.

אף על פי כן הצהיר היום במהלך הדיון, נציגו של הנתבע 2, מר משולם, כפי שהצהיר גם בא כוחו, כי רק הבוקר נודע לו דבר הגשת הבקשה, וכי לא ידע עליה דבר קודם לכן.

נוכח דברים אלו טרוניית ב"כ הנתבעים 2 ו-4 לפיה התובעת הסתירה מביהמ"ש כי הינה מצויה במצב של איחוד תיקים, הינה תמוהה, בלשון המעטה, שעה שהנתבע 2 עצמו הסתיר מביהמ"ש, יתכן גם מבא-כוחו, כי הבקשה למינוי מפרק לנתבעת 4 הוגשה לא רק בידיעתו, אלא גם בתמיכתו ובהסכמתו, שגובתה במסמך חתום על ידו.

יתרה מזו, עיון בבקשת הפירוק מעלה שאין בה כל זכר לקשר נטען בין הקשיים הכספיים אליהם נקלעה הנתבעת 4, על פי הנטען, לבין צו המניעה שניתן ע"י בימ"ש זה, על פי האמור בבקשה המדובר בחובות בסדר גודל העולה על 3 מליון ₪ (ראה סעיף 9 לבקשה), שלא סביר להניח שנצברו במהלך התקופה הקצרה מאז מתן צו המניעה הזמני.