מוואסי נ' ביצורית בעמ

פסק דין

1.הנתבעת מונתה כחברה מבצעת, לצורך ביצוע הליכי אכיפה וגביה לרשות המקומית בבאקה אל ג'רביה.

במסגרת תפקידה זה הגיעו נציגי הנתבעת למשרדו של התובע על מנת לבצע שם הליכי גבייה בגין חובות של התובע לרשות המקומית, בגין שני נכסים, משרדו של התובע וביתו.

2.לטענת התובע, פעלו נציגי הנתבעת בניגוד לחוק, בניגוד להסכם שמכוחו הוענקה להם הסמכות לפעול בשם הרשות המקומית ותוך זלזול ורמיסת זכויותיו הבסיסיות, ולפיכך הוגשה תביעה זו.

3.לטענת התובע, ביום 28/3/07 התייצבו מעקלים, מטעמה של הנתבעת, במשרדו ודרשו ממנו לשלם את חוב הארנונה והמים בגין המשרד שאם לא כן יבצעו הליכי עיקול והוצאת מעוקלים. חרף טענת התובע כי אינו חייב כלל את הסך הנטען, עמדו נציגי הנתבעת על דעתם ולכן נאלץ התובע, לטענתו, למסור לידיהם 3 שיקים דחויים, בסכום כולל של 3,000 ₪ ובנוסף סכום של 2,500 ₪ במזומן שאותו דרשו נציגי הנתבעת כתשלום בגין הוצאות האכיפה.

4.בתביעה שבפני, דורש התובע השבה של הסכום של 2,500 ₪ שאותו שילם לנציגי הנתבעת, וזאת מאחר ולטענתו נגבה סכום זה ממנו בניגוד לחוק ובניגוד להסכם, שמכוחו זכאית הנתבעת לגבות הוצאות אכיפה מהתושבים. עוד דורש התובע סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות שנגרמו, לטענתו, עקב המאורעות הללו ובכלל זה בגין התרוצצות עו"ד והתייעצויות (סעיף 27 ב' לתביעה).

התובע דורש גם פיצוי בסכום של 46,500 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לו לטענתו עקב התנהלותם הבריונית של נציגי הנתבעת והעובדה שכל זה נעשה בנוכחות באי משרדו ולקוחותיו ובכללם עורכי דין.

5.הנתבעת מכחישה מכל וכל את כל טענות התובע.

6.בשלב מסויים אף דרשה הנתבעת לדחות את תביעת התובע על הסף וזאת מאחר שהתובע הגיש תביעה אחרת לבית משפט זה בגין אותה עילה (ת.א. 1593/08).

בהחלטה שנתתי ביום 25/2/09 נדחתה טענת הנתבעת וזאת משום שהתברר כי לאחר שהוגשה התביעה הנוכחית, נשוא פסק דין זה, נמחק התובע מכתב התביעה בת.א. 1593/08 ולא היה עוד בין התובעים שם.

כאילו לא ניתנה החלטה זו, שבה הנתבעת וטענה טענות בעניין זה גם בסיכומים שהגישה (סעיף 2 לסיכומיה).

7.יש אפוא לדון בתובענה לגופו של עניין.

הצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות ונקבע מועד לשמיעת הראיות. בבקשה שהוגשה על ידי שני הצדדים בהסכמה, הודיעו הצדדים על כך שהגיעו להסכמה דיונית שלפיה יבוטל הדיון שנקבע לשמיעת ראיות, והצדדים יוותרו על חקירה נגדית לעדים שתצהיריהם הוגשו, באופן שהתצהירים שהוגשו יתקבלו כראיות על נספחיהם והצדדים יטענו בכתב.

בהתאם להסכמה זו של הצדדים, בוטל, אפוא, הדיון ונקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים, שכעת מונחים בפני.

8.עיינתי בתשומת לב בתצהירו של התובע על נספחיו וכן בתצהירי העדים מטעם הנתבעת ואני מחליטה לדחות את התביעה.

9.מלבד אמירותיו, לא הביא התובע כל ראיה שהיא לתמוך בטענותיו כנגד הנתבעת.

10.עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין וככזו על בית המשפט לבחון אותה בזהירות, כמתחייב מהוראות סעיף 54 לפקודת הראיות.

עובדה זו, לפיה אין בידי התובע ראיות, למעט עדותו היחידה, יחד עם העובדה כי בקלות, לכאורה, יכול היה התובע להביא עדים נוספים וראיות נוספות לתמוך בטענותיו העובדתיות, מביאה אותי לידי מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח את תביעתו.

11.כתב התביעה, וסיכומי התובע, רצופים אמירות כלליות וכוללניות שמהם עולה, לכאורה, כי הגשת התביעה כאן אינה אלא הליך אחד מתוך הליכים רבים שבמסגרתם העלו תושבי באקה אל גרביה טענות כנגד הרשות המקומית, וכנגד הנתבעת שמונתה מטעמה של זו לשם ביצוע פעולות האכיפה והגביה כנגד התושבים.

12.יחד עם זאת תובענה זו יש להכריע אך ורק על פי חומר הראיות הנוגע להליכים שננקטו כנגד התובע, ובעניין זה לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו.