מוהנד ואח' נ' אבו עליא ואח'

פסק דין

1.תביעה כספית הוגשה בין תאונת דרכים שהתרחשה בחניון אצטדיון "טדי" ביום 11.3.09, לאחר חצות הלילה, אשר התובעים טוענים שהנתבע 1 אחראי לה. התובעת 2 (להלן –"התובעת") המבטחת על המונית של התובע 1 וטענה, לתשלומיה בגין התאונה, בהציגה בישיבה המקדמית המחאה בדבר תשלומיה לתיקון הרכב במוסך בסך 7,782 ₪ וכן הציגה המחאה לפקודת השמאי שחוות דעתו הוגשה מטעמה, בסך 595 ₪.

התובע טוען (כאמור בסעיף 15 לכתב התביעה) כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסכומים הנ"ל המגיעים לו עקב התאונה ומבקש כי הללו ישולמו ישירות לתובעת ולחילופין, אליו. התובעת, טענה גם היא, לזכותה לקבלת תשלומיה אלו, בקיזוז תשלומי התובע בגין השתתפות עצמית, מבלי שנקבה בגובה הסכום על פי הפוליסה ואילו התובע, העיד על גובה ההשתתפות. הפוליסה, לא הוגשה על ידי התובעים, בין אם כצרופה לכתב התביעה ובין אם בישיבה המקדמית.

2.הנתבעים, טוענים לאחריותו של התובע לתאונה. בנוסף, טענה הנתבעת כנגד זכותו של התובע לקבל פיצוי בגין נזקי הרכב, הואיל ואינו בבעלותו וכי אין לתובעים זכות לקבל פיצוי בגין התאונה. הנתבעת, טענה בסיכומיה בע"פ כי בישיבה המקדמית הוברר לה לראשונה כי עסקינן בתביעת שיבוב (עמ' 10 שורה 23) ואין להתיר לתובעת להגיש את צילום ההמחאות להוכחת תשלומיה הניטענים, משלא צרפה אותם לכתב התביעה. כך גם ניטען, כי באי הצגת הפוליסה כמתחייב, דין התביעה להידחות.

3. פסק הדין, יינתן בהנמקה תמציתית בהיותו בסדר דין מהיר.

מעיון בכתב התביעה ובפרט בסעיף 4 בו, ניתן ללמוד כי התובעת היא המבטחת של הרכב ובכך טענה ליריבות בינה לבין הנתבעים וביקשה פיצוי בגין תשלומיה עקב התאונה. אמנם, הפוליסה לא הוגשה על ידי התובעת כפי שמתבקש שתעשה אך, בחוות הדעת של נאמר כי התובע, מבוטח ע"י התובע, כפי שגם העיד על כך התובע. הדבר, מתיישב עם החשבונית מהמוסך בה צוין כי התיקון בוצע לפי "הסדר ביטוחי" עם התובעת ("אלווינה רמאללה") והוכח כי התובעת, שילמה למוסך עבור התיקון. גובה התשלום ששולם ע"י התובעת למוסך, מתיישב עם הערכת השמאי בנוגע לנזקי רכבו של התובע, ואין להניח שהתובעת תתנדב לשלם תשלומים, לא על פי חובתה כלפי התובע, כמבטחת (ראה: ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' חב' השמירה, פד"י נ(4) 567). מועד התשלום למוסך ולשמאי, גם הוא מתאים למועד התאונה ומתן חוות הדעת.

בכל אלו, יש כדי להוכיח כי התובעת נשאה בתשלום למוסך ולשמאי עקב התאונה, למרות מחדלה החמור באי הגשת הפוליסה.

4. אם וככל שביקשה הנתבעת לטעון כנגד זכותה של התובעת להגיש תביעת שיבוב, אף שלא טענה זאת במפורש בדיון, היה עליה לעשות כן בכתב ההגנה ואינני מתירה לחרוג מיריעת המחלוקת על פי כתב ההגנה בהרחבת חזית, באופן שיפגע בניהול התביעה ע"י התובעים ומבלי שהתבקש תיקון כתב ההגנה (ראה: רע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ (פורסם בנבו) ניתן היום 15.5.08 ).

5.התובע, ביקש לדחות את טענת הנתבעים כנגד זכותו לקבל פיצוי הואיל ואינו רשום כבעלים. אמנם, רישיון הרכב רשום על שם בריזה מרדכי אך נירשם בו כי קיימת זכות ציבורית על הרכב, למונית.

התובע, העיד על היותו בעל הזכות הציבורית ברכב והדבר מתיישב עם הגשת חוות הדעת של השמאי לתובע קרי: על שמו ולבקשתו ועם נסיעתו במונית, בקרות התאונה ועם עדותו על היותו מבוטח ע"י התובעת באופן התומך בטענתו על היותו בעל הזכות הציבורית. לפיכך, השתכנעתי כי קיימת יריבות בין התובע לנתבעים וניתן למנוע את החשש מכפל תביעות/חיובים בגין התאונה, בחיוב התובעים בשיפוי הנתבעים.

6. בחנתי את נסיבות התאונה, על פי העדויות ובשים לב למיקום ואופי הנזקים ברכבו של התובע.

שמעתי את עדותו של התובע והעדה שנסעה במונית (להלן-"הנוסעת") וכן את עדותו של הנתבע בדבר נסיבות התאונה.

התובע, העיד על היותו בעצירה במצג ישר, על מנת להוריד את הנוסעת בפתח שער כניסה לאצטדיון. לדבריו, בהיותו בעצירה, הנתבע נסע לאחור בעיקול ופגע עם הפינה השמאלית האחורית של רכבו בפינת חזית שמאל קדמית של רכבו (עמ' 4 שורות 16-18, עמ' 6 שורה 3-10, עמ' 7 שורה 17-19). לדבריו, הוא לא צפה שהנתבע ייסע לאחור וצפר לו עובר לתאונה בראותו אותו נוסע לעברו ( עמ' 7 שורה 16).

7.הנוסעת, העידה על כך שישבה לצד התובע בקרות התאונה. לדבריה, המונית של התובע עצרה ובטרם יציאתה ממנה בפתח האצטדיון, פגע בהם רכבו של הנתבע עם הכנף, עקב נסיעתו לאחור. העדה, הודתה כי היא לא ראתה את התאונה כי אם הרגישה במכה (עמ' 8 שורות 1-3 , 25-26).

8.הנתבע אמר בעדותו שהוריד נוסעים, מהמונית של הנתבעת 3 , ליד האצטדיון. לאחר הורדת הנוסעים, הוא ביצע סיבוב פרסה כדי לצאת, וחזר לאחור כדי להשלים את הסיבוב (עמ' 8 שורות 28-29, עמ' 9 שורות 3-4). לדבריו, הוא הופתע מכך שהתובע המשיך לנסוע לעברו למרות בצוע הפרסה, שניתן היה להבחין בו. כתוצאה מכך, הוא התנגש ברכבו של התובע ופגע בו, בין הכנף לדלת. לדבריו, אילו היה התובע בעצירה כגרסתו, הוא היה מבחין בו.

9.לאחר ששמעתי את העדויות ובשים לב לתנאי הכביש ולנסיבות הורדת הנוסעת מרכבו של התובע ועל פי אופי הנזק ברכבו של התובע, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע.

הנתבע, בצע פניית פרסה ונסע לאחור לצורך השלמתה. בנסיבות אלו, אילו בחן את התנועה הכביש היה מבחין ברכבו של התובע עובר לתאונה, גם אם כגרסתו, התובע המשיך בנסיעה ולא כפי שטען התובע על היותו בעצירה. נכונים הדברים, בפרט כאשר לשיטת הנתבע התובע רק החל בנסיעה ומטבע הדברים, הנסיעה איטית בנסיבות אלו. אין חולק כי הנתבע נסע לאחור ולפיכך, היה עליו לוודא שהתנאים בכביש מאפשרים לו לנסוע בבטחה, כמצוות תקנות התעבורה. הנתבע, לא התריעה על נסיעתו לאחור על מנת למנוע את יציאת התובע לעברו והתעלם מצפירת התובע, שראה את הסכנה המתקרבת.

10. אני מעדיפה את גרסת התובע על היותו במצב עצירה עובר לתאונה, לצורך הורדת הנוסעת. הנתבע, לא הכחיש בעדותו שהנוסעת היתה ברכב בקרות התאונה. בנסיבות אלו סבירה יותר גרסת התובע על עצירתו לצורך הורדת הנוסעת, בהגיעו ליעדו. בנוסף, מעדותו של הנתבע עולה כי בהמשך הכביש, הדרך הייתה חסומה עקב האירוע שהתקיים באצטדיון. בכך, יש כדי לתמוך בגרסת התובע על עצירתו ואין להניח שיבקש להמשיך לנסוע עם הנוסעת לעבר המחסום.

נזקו של התובע הוא במוקד עיקרי אחד, ואופיו בכיפוף פנימה של הפח ולא בסימני משיכה. מכאן אני למדה, שהתובע היה בעצירה שאם לא כן, היו נראים נזקים במוקדים נוספים (ראה גם את טופס ההודעה של הנתבע ת/3).

11. בנסיבות אלו אני מחייבת אני קובעת שהנתבעים, אחראים לתשלום הנזקים עקב התאונה ואין לפטור אותם מכך, מטעמים דיוניים כמובא לעיל (ראה: ע"א 5045/10 אלווטניה חברה לביטוח ואח' נ' איהב אלזעתרי ואח' (לא פורסם) ניתן ביום 8.7.10).