מוהנא שומרי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זוהי תביעה להכיר בליקוי השמיעה, ממנו סובל התובע, כ"מחלת מקצוע" ו/או כפגיעה מסוג מיקרוטראומה וכן מטנטון.

להלן עובדות המקרה:

1.התובע הינו יליד 1940.

2.התובע עבד כסוור בנמל חיפה מ- 11/69 ועד 5/02 מועד פרישתו.

3.התובע עבד במשך 5-6 ימים בשבוע במשך כ- 8 שעות ליום.

4.במהלך עבודתו התובע היה חשוף לרעש מזיק של לא פחות מ- 85 דציבל.

5.התובע עבד ללא אמצעי מיגון לאוזניים.

6.התובע טוען שהחל לסבול מליקוי שמיעה בשנת 2001 אם כי מוסכם כי פנה לטיפול רפואי בגין כך רק בשנת 2003.

מינוי מומחה רפואי

7.בתיק זה מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית-הדין – תחילה מונה ד"ר א. ברקו ואחר כך מונה כיועץ מומחה רפואי נוסף ד"ר ראובן בן טובים.

8.ד"ר א. ברקו מסר חוות דעת מומחה בתאריכים: 27/7/07, 20/12/07 והשיב על שאלות הבהרה בתאריך 7/7/08.

9.מחוות דעת המומחה מיום 20/12/07 מתברר כדקלמן:

"הבירור השמיעתי שעבר במכון גל ובמכון א. הולדשטיין (17/6/07, 26/8/07) מראה שזהו דגם האודיוגרם של התובע, כלומר, ליקוי שמיעה עיצבי עם אסימטריה שמיעתית קלה עד תדירות 1KHZ (כולל), ועקומת שמיעה עיצבית סימטרית, יורדת בתדירויות הגבוהות. דגם אודיוגרם זה נתמך גם ע"י מספר בדיקות OAE, שאף הן מראות אסימטריה שמיעתית בתדירויות הדיבור, LT<RT. גם בדיקת BERA לסף הנוכחית קרובה יותר למציאות השמיעתית. המסקנה מבירור שמיעתי זה היא, שבדיקת השמיעה ממכון קשר (12/11/03) אינה נכונה ובבדיקת השמיעה הראשונה ממכון גל (מיום 22/1/04) היתה אגרבציה. גם בדיקת ה-BERA לסף לא נתנה מציאות שמיעתית מדויקת.

המסקנה מבירור זה היא שסובל מליקוי שמיעה קל, אסימטרי, בתדירויות הדיבור בשתי האוזניים, ומליקוי שמיעה סימטרי ומשמעותי יותר בתדירויות הגבוהות. ליקוי שמיעה זה נובע מחשיפתו לרעש. אסימטריה שמיעתית קלה בתדירויות הדיבור אינה שוללת ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש".

בהמשך קובע ד"ר א. ברקו כדלקמן:

"א.התובע סבל בשנת 2003 מליקוי שמיעה עיצבי בשתי האוזניים.

ב.מדובר במחלת מקצוע.

ג.ליקוי השמיעה ממנו סובל התפתח לפי הלכת המיקרו טראומה.

ד.החולה לא התלונן על טנטון כאשר פנה לראשונה עם תלונה על ליקוי שמיעה. גם במכון גל (22/1/04) לא התלונן על טנטון. כלומר, תלונתו הסובייקטיבית על טנטון מוטלת בספק.