מוהדב נ' בר לב

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תביעה שהוגשה כנגד המבקשת, בגין אי תשלום תמורה לטיפול בבנה, בגן הילדים שניהלה המשיבה.

על פי התביעה, הצדדים התקשרו בהסכם, לפיו בנה של המבקשת יתחנך בגן של המשיבה עד לסיום שנת הפעילות, ביום 8 לאוגוסט. יצוין, כי בהסכם לא נרשמה השנה.

נטען בתביעה כי המבקשת התחייבה לשלם למשיבה סך 2,050 ₪ לחודש, לרבות שכר מלא עבור חודש אוגוסט, חרף העובדה ששנת הפעילות מסתיימת בראשיתו של חודש זה כאמור לעיל (סע' 3 להסכם).

עוד נטען כי המבקשת מחוייבת במתן התראה מוקדמת של 30 יום, בטרם הפסקת ההתקשרות, אולם בפועל לא הודיעה כלל על הפסקת ההתקשרות, אלא הפסיקה לשלוח את בנה לגן בסוף חודש יולי, בטענה כי הילד חולה.

המשיבה טענה בסעיפים 9 ו-10 לתביעה, כי המבקשת ובעלה מסרו תשובות סותרות בעניין העדרותו של הילד מהגן, כאשר המבקשת טענה כי הבן חולה ובעלה טען כי אינו מתכוון לשלם בעבור חודש אוגוסט, שבו הילד אמור לשהות בגן 8 ימים בלבד.

סופו של דבר, לפי טענת המשיבה, המבקשת לא שילמה בעבור חודש אוגוסט והיא מתכחשת לחובתה לעשות כן.

המבקשת מתנגדת לתביעה בטענה כי בנה שהה בגן 8.5 חודשים בלבד. לגרסתה, החל מחודש מאי (שבו הודיעה המשיבה כי היא מתכוונת לסגור את הגן בחודש אוגוסט), חלה התדרדרות בתפקודו של הגן, הוחלפו 8 סייעות, בהן נערות חסרות ידע וניסיון, והמשיבה לא שהתה בו באופן רציף, ואף עסקה במשרות נוספות.

אליבא המבקשת, בשל התנאים הגרועים שנוצרו בגן, הודיעה למשיבה כי בנה יפסיק להגיע לגן, אולם בסעיף 14 להתנגדות, היא מודה כי הודיעה זאת למשיבה מספר ימים קודם להוצאת הילד מן הגן, ולא 30 יום מראש כפי המתחייב מן ההסכם.

כן טענה המבקשת שהגן של המשיבה לא נכלל באיחוד גני הילדים, למרות שהמשיבה הצהירה על כך.

בחקירתה הנגדית של המבקשת התברר, כי בניגוד לאמור בסע' 9 למכתב המבקשת אל ב"כ המשיבה מיום 15.09.2009 (צורף כנספח להתנגדות), הפסקת השתתפותו של הבן בגן הילדים היתה בשל מחלתו בסוף חודש יולי.

המבקשת הודתה בחקירתה הנגדית כי למרות ההתדרדרות שחלה בגן, לטענתה, הבן המשיך להגיע לשם עד סוף חודש יולי, משום שלא מצאה סידור אחר עבורו.

לטענת המבקשת, הבן היה חולה במשך 6 ימים, אולם הוא שהה בקייטנה (במסגרת אחרת) מיום 2 ועד 6 לאוגוסט.

מן האמור עולה לכאורה כי העילה האמיתית לאי התשלום בחודש אוגוסט, היא העובדה שהמבקשת לא שלחה את בנה לגן של המשיבה עם החלמתו, והעדיפה לצרפו לקייטנה בת 5 ימים בתשלום נפרד.

הטיעון כי בשל התדרדרות הטיפול בגן של המשיבה אינו יכול לעמוד למבקשת, משום שלא היה זה הגורם להוצאתו מן הגן. הראיה, שכן בכל החודשים מראשית מאי ועד סוף יולי, נשלח הבן לגן, ואף התשלומים עבור אותם חודשים שולמו ללא הסתייגות.

שוכנעתי בנסיבות העניין כי בפי המבקשת הגנת בדים וכי העובדות הן כפי שטענה המשיבה בכתב התביעה, כי העילה לאי שליחת הבן לגן במהלך חמשת הימים הראשונים לחודש אוגוסט, היתה כוונת המבקשת לא לשלם בעבור חודש מלא.

אכן הבן היה חולה, אולם החליםואף השתתף בקייטנה מקוצרת, בת 5 ימים, שהמבקשת הסכימה לשלם בעדה.

אני סבורה שאין כל עילה לאי תשלום בעבור חודש אוגוסט ולפיכך אני מחליטה לחייב את המבקשת על פי התביעה.

הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות משפט בסך 1,500 ₪ + מע"מ.