מודיעין-מכבים-רעות** נ' קורצווייל

הכרעת דין

לנאשם נרשמו מטעם עיריית מודיעין-מכבים-רעות שני דו"חות ברירת הקנס שמספרם בכותרת, בגין עבירות חנייה.

לאחר שביקש הנאשם להישפט, הסכימו הצדדים כי שני הדו"חות יידונו במאוחד.

הנאשם כפר באשמה בשני הדו"חות, והעלה טענות משפטיות שונות. סוכם כי לא יישמעו עדויות, אלא תחת זאת, יוגשו מטעם כל אחד מן הצדדים ראיות לחיזוק טענותיו, ובית המשפט יכריע על פי הטיעונים והראיות.

על פי כתבי האישום, המדובר בשני המקרים, בעבירה של חנייה על מדרכה, על פי סעיף 7(ה)(3) לחוק העזר למודיעין-מכבים-רעות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח-2008 (להלן: חוק העזר).

ח"נ 50869-11-13 (להלן: האירוע הראשון)

לפי עובדות כתב האישום, ביום 17.2.13, ברחוב לב העיר מול מס' 14, העמיד הנאשם רכב שמספרו 19-849-67 על המדרכה, שלא במקום שהוסדר לחניית רכב.

הנאשם מודה כי העמיד את רכבו במקום המדובר, אך טענתו היא כי הקטע בו העמיד את הרכב אינו "מדרכה", ועל כן הוא לא ביצע עבירה. עוד טען, כי המקום מצוי בקרבת הקניון של מודיעין ועל הקיר תלויים היו שלטים האוסרים על חנייה במקום, אשר נתלו ע"י הנהלת הקניון בחוסר סמכות, שכן המוסמך לכך היא העירייה.

הנאשם טען כי העובדה שבמקום עוברות משאיות בדרכן למחסנים הממוקמים שם, מלמדת כי הקטע בו החנה את רכבו אינו מדרכה. טענה נוספת שהעלה הנאשם היא שהשומר, שהיה במקום אמר לו כי "אין בעיה להעמיד את הרכב" . כשנשאל על ידי בית המשפט אם יש בכוונתו להעיד את השומר, השיב בשלילה. לסיום טען הנאשם כי בידו מצויה ראיה למדיניות העירייה, כפי שפורסמה בעיתונות, ולפיה העירייה אוכפת את איסור העמדת הרכב על מדרכה, רק מקום בו החנייה מפריעה למעבר הולכי רגל או מסכנת בני אדם. הנאשם הגיש בעניין זה, גזיר עיתון (נ\3).

בא כוח המאשימה טען כי מבחינה מהותית המקום שבו חנה רכב הנאשם, נועד להולכי רגל, ולפיכך זוהי מדרכה. על כך ניתן ללמוד מתוכנית הסדרי תנועה (ת\2) ,שהוגשה לבית המשפט. לפי אותה תכנית השביל השחור, הנראה בתמונה (נ\1), עתיד להיות מסלול לרכיבת אופניים. לעניין סמכות הצבת שלטים, טען ב"כ המאשימה, כי אין המדובר בתמרור, שלשם הצבתו נדרשת סמכות מפורשת, אלא המדובר בשלט, ועל כן הצבתו בסמכות היא. בשלהי טיעוניו הפנה בא כוח המאשימה לתיק ח"נ 57312-04-13 בו נקבע לגבי אותו אתר הנדון בענייננו והמוסדר כאזור פריקה וטעינה, כי הוא מדרכה.

ח"נ 50887-11-13 (להלן: האירוע השני)

לפי עובדות כתב האישום, ביום 19.3.13, ברחוב עמק החולה 34, ליד מרכז מסחרי "שרבט", העמיד הנאשם רכב שמספרו 19-849-67 על המדרכה, שלא במקום שהוסדר להעמדת רכב.

הנאשם מודה כי החנה את רכבו במקום המדובר, אך לטענתו החנה אותו באופן שלא מפריע למעבר הולכי רגל. לטענתו, כל המבקש להגיע לפארק הנמצא בסמוך, יכול לעשות כן מכיוון אחר, בהליכה דרך שביל מיוחד שנסלל להולכי רגל, ואין להולכי רגל מה לעשות שם. גם כאן טען הנאשם כי העירייה אוכפת איסורי חנייה רק כאשר החנייה מפריעה או מסכנת בני אדם, ועל כן לא היה מקום לרישום הדו"ח.

בא כוח המאשימה טען כי הנאשם העמיד את רכבו על מדרכה, כמתועד בתמונה (ת\1), זאת למרות שבסמוך לשם, מאחורי גדר בגובה 1.5 מטרים, מצוי מגרש חנייה, שאינו פרטי או עירוני ואינו בתשלום, מתועד בתמונה (ת\2).

דיון והכרעה

סעיף 7(ה)(3) לחוק העזר מורה:

"לא יעצור אדם רכב לא יעמידהו לא יחנהו לא ישאירנו עומד ולא ירשה לאחר מטעמו לעצור , להעמיד להחנות רכב כולו או חלק ממנו באחד המקומות המפורטים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות חוק עזר זה או תקנות התעבורה או אם סומן בתמרור אחרת ואלה המקומות:

...(3) על מדרכה,למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו לפי חוק עזר זה, ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל , לעגלות ילדים ולעגלות נכים." (הדגשה לא במקור).

המונח מדרכה הוגדר בסעיף 1 לחוק העזר כדלהלן:

"מדרכה"-כמשמעותה בתקנות התעבורה.