מוגרבי ואח' נ' מ. בר תחזוקה בע"מ ואח'

החלטה

בר תחזוקה הינה חברה העוסקת במכירת כלים כבדים ומשאיות, חדשים ומשומשים.

התובע 1 הינו המנהל של משאבות עטרות.

תחילתו של ההליך בבקשה לצו מניעה זמני בה נטען ביום 3/11/09 נפגש התובע עם מנהל בר תחזוקה והבעלים שלה, מר ליאור בר, במלון "אוורסט" בפאתי בית-לחם וסוכם על רכישת משאבת בטון משומשת משנת 2006 תמורת 950,000 ₪ לא כולל מע"מ. באותה הזדמנות, מסר התובע למנהל בר תחזוקה סכום במזומן בסך 300,000 ₪ בתור מקדמה וזה האחרון אישר את קבלת הסכום בפתק בכתב בכתב ידו.

על פי הנטען בתביעה, ביום 4/11/09 נחתם הסכם רכישה בין הצדדים, ובאותו יום שולמו לבר תחזוקה במזומן עוד 250,000 ₪ אשר בגינם הוציאה קבלה כדין. לגבי היתרה, באותו מעמד מסר המבקש ב-28 שיקים חתומים אך ללא פירוט, כאשר עפ"י המוסכם הייתה אמורה בר תחזוקה לקבל 4 שיקים ראשונים שסכום כל שיק עומד על 25,000 ₪, ויתרת השיקים תעמוד על 12,500 ₪ בגין כל שיק.

לטענת התובעים, הם גילו כי גם בשיק החמישי נרשם סכום של 25,000 ₪. המבקש 1 פנה מנהל בר תחזוקה לברר את פשר העניין, וזה האחרון טען שנפלה טעות והציע לתובע להשאיר את השיקים כפי שהם עד לתשלום כל הסכום המוסכם ואז הוא יחזיר את יתרת השיקים. הוא הבטיח להשיב את השיקים במהרה, מאחר שבפגישה לא היו בידו.

מאוחר יותר, גילו התובעים כי למרות שסיימו לשלם את מלוא התמורה המוסכמת ממשיכה בר תחזוקה לגבות לפרוע שיקים נוספים.התובעת 2 נתנה הוראת ביטול לשיקים, והשיקים הנוספים לא כובדו.

אח"כ, כך נטען, התברר לתובעים כי למרות שסיימו לשלם את מלוא התמורה המוסכמת ממשיכה בר תחזוקה לגבות לפרוע שיקים נוספים. התובעת נתנה הוראת ביטול לשיקים, והשיקים הנוספים לא כובדו.

בעקבות הוראת הביטול, החליטה, (כך טוענים התובעים), בר תחזוקה לעשות דין עצמי ושלחה עבריינים מטעמה שהשתלטו על המשאבה ו"חטפו" אותה בכח. היא הסכימה להשיב את המשאבה למבקשים בתנאי שישלמו לה 54,000 ₪ , ועל מנת למנוע גזל המשאבה נאלץ התובע לשלם הסכום (כאשר התשלום כולל 4,000 ₪ ששולמו לעבריינים).

עוד טוענים התובעים כי במכתב שנשלח ע"י בא-כחם, הכחישה בר תחזוקה את קבלת הסך של 300,000 ₪ ששולמו במזומן, לא העבירה בעלות במשאית ע"ש משאבות עטרות , והתובעים חוששים שהעבריינים של בר תחזוקה יחטפו את המשאית פעם נוספת

לכן הוגשה הבקשה המקורית למתן צו מניעה זמני שימנע מבר תחזוקה להשתלט על המשאבה עד לבירור המחלוקות בין הצדדים.

ביום 27/6/11 נתתי החלטה שאין הצדקה למתן צו במעמד צד אחד, ונקבע דיון ליום 3/7/11.

בין לבין הגישה הנתבעתכתב הגנה.

על פי הנטען בכתב ההגנה, המבקשים הציגו בפני בית המשפט עובדות חלקיות בלבד והסתירו עובדות מהותיות.

מערכת היחסים בין הצדדים ארכה כשנתיים, כאשר עובר לחתימת ההסכם התקיים מו"מ בין הצדדים. לטענת המשיבה, אביו של הת ובעאנהג לרכוש משאיות מב ר תחזוקה ומעולם לא התעוררו בעיות.

לטענת בר תחזוקה ביום 3/11/09 קיים המנכ"ל שלה סיבוב לקוחות בירושלים, אז התקשר אליו התובע 1 וביקש כי יפגוש אותו ליד מחסום מעלה אדומים על מנת לתת לו מקדמה על חשבון העסקה. הוא הגיע למחסום והתובע1 מסר לו שקית וטען בפניו כי יש בתוכה 300,000 ₪ במזומן. מאחר שמדובר באזור מסוכן, מנכ"ל בר תחזוקה לא בדק מה יש בתוך השקית, ורק כשהגיע למקום מבטחים פתח אותה וגילה כי יש בתוכה סכומי מזומן ושיקים דחויים מבנקים בשטחים. מיד הוא יצר קשר עם הנתבע והצדדים שוב נפגשו והוא הבהיר לו כי המשיבה לא מקבלת שיקים של בנקים מהשטחים והחזיר לו את השקית.

למחרת הגיע המבהתובעלמשרדי המשיבה, העביר 250,000 ₪ במזומן וןמשך 25 שיקים ע"ס 25,000 ₪ על אחד ובסה"כ העביר רק 875,000 ₪ מתוך התמורה המוסכמת בסך 950,000 ₪ +מע"מ. הוא הבטיח להביא עוד 3 שיקים מאחר שפנקס השיקים שלו נגמר, וכן כך היה והוא קיבל חשבונית בגין העסקה.

במסגרת ההסכם סוכם כי בר תחזוקהת תקבל אשראי בסכום של 600,000 ₪ כנגד בטחונות מלאים וגם נקבע כי באפשרותה לתפוס את המשאית היה והתשלומים לא ישולמו.

לטענת בר תחזוקה השיק הראשון חולל מאחר שנתנה הוראת ביטול, ורק לאחר שיחת טלפון הגיע התובעופרע את השיק. עוד נטען, כי לאחר מסירת המשאית אירעה תאונה והיא התהפכה ונהרסה, בר תחזוקה שרצתה לעזור לתובעת העמידה לרשותה משאית גישור ובמקביל הרכיבה את המשאבה על משאית חדשה. התובעים חתמו על כתב אחריות בגין משאית הגישור, שבשלב מאוחר יותר נגנבה. תקבולי הביטוח התקבלו לאחר ייסורים רבים, מאחר שחברת הביטוח לא השתכנעה בקלות שהמשאית נגנבה. למרות התחחיבות התובע1 , הוא סירב לשלם את דמי ההשתפות העצמית שהייתה באחריותו המוחלטת החל מיום 28/2/10.

התובעים גם לא שילמו את חלקם בגין טיפולים ותחזוקה במשאבה הראשונה ולא את עלות העברתה והרכבתה על המשאית החדשה.