מוגלה נ' עודד

פסק דין (משלים)

בתיק זה ניתן פסק דין ביום 4.1.09 (להלן: "פסק הדין"), הכולל קביעות שונות ביחס למחלוקות אשר בין הצדדים, אשר בחלקן קיבלו את טענות התובע ובחלקן את טענות הנתבע. בפרק הסיכום בפסק הדין נקבע, כי הכרעה סופית בדבר התוצאה הכספית של פסק הדין, תינתן בפסק דין משלים, לאחר שיוגש לבית המשפט תחשיב מעודכן, המבוסס על הקביעות אשר בגדר פסק הדין, ועל מרכיבי הריבית החוץ בנקאית המקסימאלית במועדים הרלבנטיים, אשר יביאו בחשבון אף את החריגים אשר נקבעו בפרק ז' לפסק הדין.

לאחר מתן פסק הדין, בחרו הצדדים להגיש תחשיבים מטעמם לעניין תוצאתו הכספית של פסק הדין, תחשיבים אשר הפערים ביניהם היו גדולים. משכך, הומלץ לצדדים ולב"כ, בדיון ביום 1.10.09, כי בית המשפט יכריע בשאלת התוצאה הכספית של פסק הדין בדרך של פשרה, בגדר טווח הסכומים הנובעים מתחשיבי הצדדים, והובהר, כי האלטרנטיבה לכך, הינה מינוי רואה חשבון כמומחה מטעם בית המשפט לשם עריכת התחשיב הנדרש, כפי שהומלץ מלכתחילה בגדר פרק הסיכום בפסק הדין.

בהעדר הסכמה מצד התובע להצעה הנ"ל, ניתנה ביום 29.10.09 החלטה למינויו של רו"ח אברהם הוך כמומחה מטעם בית המשפט,לשם עריכת תחשיבי לעניין התוצאה הכספית הנובעת מהקביעות אשר בפסק הדין. בהחלטה זו הונחה רו"ח הוך לעיין הן בפסק הדין והן בתחשיבי הצדדים.

ביום 8.4.10 הגיש המומחה את חוות דעתו על צרופותיה, אשר מסקנתה הסופית הינה, כי לא קיימת יתרת חוב כלשהי לנתבע כלפי התובע וכי הנתבע אף שילם לתובע ביתר בגין ההלוואות נשוא ההליך.

בהחלטה מיום 21.11.10 ניתנה לב"כ שני הצדדים אפשרות להודיע על רצונם להפנות שאלות הבהרה למומחה או לחקור אותו על חוות דעתו. בהודעה מיום 28.12.10 הודיע ב"כ התובע, כי אין לו שאלות הבהרה למומחה. ב"כ הנתבע לא הגיש הודעה כלשהי בעניין זה והמועד אשר נקצב בעניין זה חלף.

ומכאן, לגוף פסק הדין המשלים.

לאחר עיון בחוות דעת המומחה רו"ח הוך, על צרופותיה, אל מול הקביעות אשר בפסק הדין, אני מוצאת לנכון לאמץ את מסקנתו הסופית של המומחה בדבר תוצאתו הכספית של פסק הדין, לפיה לא קיימת יתרת חוב של הנתבע כלפי התובע בגין ההלוואות והשטרות נשוא ההליך.

עיון בחוות הדעת מלמד, כי המומחה נקט במתודולוגיית חישוב אשר עולה בקנה אחד עם הקביעות אשר בפסק הדין, וערך את תחשיביו בהתאם לריבית המירבית אשר היתה מותרת במועדים הרלבנטיים בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "החוק").

יצוין, כי למעלה מן הצורך, המומחה אף ערך את תחשיביו בהתאם לכל אחת משתי השיטות הקבועות בסעיף 5(ב) לחוק זה לעניין עיתוי קביעת שיעור הריבית, היינו, כאשר הינה קבועה וכאשר הינה משתנה. זאת, למרות שבהעדר מסמכי הלוואה הכוללים סיכום לעניין ריבית משתנה, ניתן היה להסתפק בעריכת התחשיב על סמך ריבית קבועה בלבד.

בהתאם להנחיית בית המשפט, המומחה אף בדק את התחשיבים שערכו הצדדים עצמם, התייחס אליהם בחוות דעתו והבהיר מהן הטעויות אשר נפלו בדרך עריכתם וממילא אף בתוצאתם הסופית.

אף שיטת ה- FIFO בה עשה המומחה שימוש לצורך עריכת תחשיביו, לפיה סדר פירעון ההלוואות תואם את סדר העמדתן, עולה בקנה אחד עם קביעות פסק הדין ועם כללי זקיפת התשלומים המתחייבים מהן.

המומחה צירף לחוות דעתו את התחשיבים עצמם אשר ערך, הן לפי שיטת הריבית הקבועה (נספח ב' לחוות הדעת) והן לפי שיטת הריבית המשתנה (נספח ג' לחוות הדעת) וכן את פרסומי בנק ישראל עליהם הסתמך לצורך קביעת שיעור עלות האשראי המרבי שהוגדרה בחוק. עיון בנספחי חוות הדעת מאפשר לעקוב, בצורה מפורטת, אחר אופן עריכת תחשיבי המומחה, התואמים את המתודולוגיה אליה התייחס בחוות דעתו.

כאמור, הצדדים עצמם ויתרו על חקירת המומחה או הפניית שאלות הבהרה ביחס לחוות דעתו.

נוכח כל זאת אני סבורה, כי חוות דעתו של המומחה ניתנה בהתאם להנחיית בית המשפט בהחלטה על מינויו ואף לגופה, מציגה מתודולוגיית חישוב נכונה, התואמת את קביעות פסק הדין. משכך, ניתן להסתמך על חוות דעתו ותחשיביו של המומחה לעניין תוצאתו הכספית של פסק הדין.

התוצאה היא, כי התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט ב"כ בגין ההליך, בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין המשלים לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, י"א שבט תשע"א, 16 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: