מוגילניצקי נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה כספית ע"ס 5,500 ש"ח.

על פי כתב התביעה, ביום 30.10.12 התקשר התובע עם הנתבעת, חברה המעניקה שירותי טלוויזיה בלווין, באמצעות סוכן שטח שהגיע לביתו, בהסכם לרכישת שירותי טלוויזיה. לטענת התובע, בתחילת חודש דצמבר 2012 לאחר שקיבל את החשבונית החודשית ובה פירוט השירותים שרכש מהנתבעת, התברר לו כי, החשבונית אינה תואמת להסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת. לדברי התובע, פנה אל הנתבעת על מנת לברר את העניין ואז נודע לו כי ההסכם שקיים ברשותו אינו מעודכן ברישומי המחשב של הנתבעת וכי ההסכם שברשות הנתבעת מזויף. עוד טוען התובע כי, כל בקשותיו לא נענו על ידי הנתבעת אשר מצידה ניתקה אותו, באיזשהו שלב, משירותיה, ללא ידיעתו וללא כל התראה מוקדמת. לדברי התובע, כאשר ביקש לברר את העניין נדרש לשלם לנתבעת חוב לכאורי של 304 ש"ח על מנת לחברו מחדש לשירותי הנתבעת והתובע נאלץ לשלם זאת. ביום 18.1.13 החליט התובע, לדבריו, להתנתק משירותי הנתבעת אלא שנתקל בדרישה לתשלום חוב של 600 ש"ח שאם לא כן יועבר החוב לגבייה.

התובע עותר בתביעה זו לביטול ההסכם שלכאורה חתום על ידו וכן לתשלום בגין ההוצאות שנגרמו לו בשל כך.

לטענת הנתבעת, טועה התובע כשטוען כי ההסכם שברשותו שונה מההסכם המצוי אצל הנתבעת, וככל שבידי התובע הסכם המנוגד לתנאי ההסכם מיום 30.10.12 הרי שמדובר בהסכם קודם שנחתם עמו בשנת 2006. על פי גרסת הנתבעת, הפסקת השירותים על ידה הייתה תוצאה של אי תשלום חוב אותו צבר התובע לאחר שבוטלה הוראת הקבע שמסר לצורך תשלום החיובים החודשיים, כאשר לדבריה, התריעה בפני התובע להסדיר את התשלום במספר הזדמנויות אולם דרישותיה לא נענו. לדברי הנתבעת, סכום החוב שנדרש התובע לשלם עומד ע"ס 553 ₪ ולא כפי שטוען התובע בכתב התביעה (600 ש"ח) ומשלא הצליחה לגבות את החוב העבירה את הטיפול לגבייתו על ידי משרד חיצוני.

ביום 11.12.13 התקיים בפניי דיון, התובע העיד בעצמו ומטעם הנתבעת העיד נציג מטעמה.

לאחר שעיינתי ובחנתי היטב את טענות הצדדים ולאחר שהתרשמתי מעדויותיהם הגעתי למסקנה לפיה, דין התביעה להידחות מהטעם שהתובע כשל מלהוכיח את עילת תביעתו.

התובע טוען כאמור בכתב התביעה כי, הנתבעת חייבה אותו ביתר בגין שירותים שהעניקה לו במסגרת הסכם שנחתם ביניהם, אולם לאחר שבחנתי היטב את טענותיו מצאתי שלא לקבל אותן שכן, הן נטענו בעלמא ומבלי שהונחה בפניי כל תשתית ראייתית לביסוסן.

מעיון במסמכים אותם הגישו הצדדים עולה תמונה לפיה, כל טענות התובע נובעות כתוצאה מניתוח שגוי של החשבוניות החודשיות בגין שירותי הטלוויזיה שרכש מהנתבעת. התובע צירף לכתב תביעתו את ההסכם מיום 30.10.12 על גביו מופיע שחור על גבי לבן כי התשלום החודשי הינו בסך של 209 ש"ח, בתוספת 10 ₪ לחודש עבור מפענח. התובע הודה במהלך הדיון בפניי כי הוא חתום על הסכם זה הכולל בין היתר תשלום סך של 289 ₪ בגין התקנת המפענח. מעיון בחשבוניות עולה כי, התשלום החודשי בו חויב מורכב למעשה מהתשלום הבסיסי ע"ס 209 ₪, סך של 10 ₪ עבור המפענח וכן תשלום אחד מתשלומי התקנת המפענח סך של 95 ש"ח. אם כן, התובע לא הוכיח כי, הנתבעת חייבה אותו ביתר שכן כעולה מהחשבוניות שצירף התובע בעצמו חויב הוא בהתאם לתנאי ההסכם דלעיל.

בדיון שהתקיים בפני העיד התובע כי הובטח לו, בע"פ, על ידי נציג מטעם הנתבעת, כי יזוכה עבור ההתקנה בסך של 150 ש"ח, אולם היות ולא עלה בידו להוכיח טענה זו, אינני נעתר לה.

מנגד, גרסת הנתבעת מתיישבת עם ההיגיון ונתמכת בראיות. הנתבעת טענה כאמור כי, חובו של התובע מורכב מחשבוניות שלא שולמו על ידו במועד מאחר והוראת הקבע לא כובדה ומצאתי לקבל טענה זו אשר נתמכה על ידה ואף לא הוכחשה על ידי התובע.

נוכח האמור, בנסיבות בהן לא הוכיח התובע, ברמה של מאזן הסתברויות, כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד, אני קובע כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אדר תשע"ד, 10 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: