מוגאהד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפנינו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.6.12 (להלן: "ההחלטה" ו-"הוועדה" בהתאמה).

המערער נפגע ביום 17.7.08 בתאונת עבודה בה חש בליבו, במהלך עבודתו במוסך בפחחות רכב כבד (משאיות). לטענת המערער היה על הוועדה לקבוע לו נכות של 30% בפריט 9(1)(ג)(II), חלף 10% שנקבעו. כמו כן היה על הוועדה להעביר את עניינו לוועדת הרשות שתשקול הפעלת תקנה 15, וליתן לו לדבר בפניה, וככל שלא העבירה, לנמק אי העברת עניינו לוועדת הרשות לשם מתן חוות דעת באשר להפעלת תקנה 15. לטענת המערער רופאיו ציוו עליו שלא לחזור לעבודות הכרוכות בהרמת משאות כבדים והוא נצטווה לנוח תקופה ממושכת, ועד היום טרם שב לעבודה סדירה אלא באופן חלקי ומקוטע באופן שחלה ירידה משמעותית בהיקף וברמת השתכרותו.

לטענת המשיב, פריט 9(1)(ג)(II) מקנה נכות של 25% ולא של 30% כפי שטען המערער, אולם ממילא אין מקום לחרוג ממסקנתה המנומקת של הוועדה בדבר שיעורי נכותו של המערער אשר מעוגנת מבחינה רפואית בנסיבותיו של המערער. לטענת המשיב תקופת אי הכושר הזמנית אינה רלוונטית לעניין קביעת הנכות הצמיתה או יישום תקנה 15. המשיב טען כי אין חובה לכנס וועדה לעניין תקנה 11 בנכות הנמוכה מ-20% וזו סמכותה הבלעדית של הוועדה לדון בהפעלת תקנה 11 בנכויות בשיעורים נמוכים.

הוועדה קבעה למערער 10% נכות בפריט 9(1)(ג)(I). מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה פירטה ממצאיה באופן ברור ונהיר:

"הבדיקה הגופנית שוללת הפרעה משמעותית בתפקוד הלב. בציטוט בדיקת האקו מצוין כי נמצא תפקוד תקין של שריר הלב ובבדיקת המאמץ שביצע בשבוע האחרון הדגים כושר גופני טוב וללא שארית של היצרויות בעורקי הלב. הוועדה בדיעה שהתובע סבל מאוטם קטן שטופל מידית ובצורה מוצלחת ונשאר ללא נזק שיורי משמעותי בשריר הלב."

מסקנתה הרפואית של הוועדה מעוגנת אפוא בממצאים ובחומר הרפואי שהיו בפניה. לא מצאנו אפוא כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. בית הדין אינו מתערב בקביעותיה הרפואיות של הוועדה. הועדה הסיקה מסקנותיה בהתאם לתשתית העובדתית שהיתה בפניה, ולא עולה מדרך פעולתה כי נפל פגם משפטי מהותי בהחלטה, המצדיק התערבות בית הדין. לפיכך, דין הערעור להידחות.

אף באשר לטענות המערער בדבר אי מתן הנמקה לעניין אי העברת עניינו של המערער לוועדת הרשות לשם מתן חוות דעת בעניין הפעלת תקנה 15, הדין עם המשיב. הוועדה אינה מחויבת להעביר את עניינו של המערער לוועדת הרשות, לנוכח שיעור הנכות שנקבע. כמו כן, אינה מחויבת לנמק אי ההעברה, אלא רק את אופן הפעלתה או אי הפעלתה של תקנה 15. כך עשתה הוועדה. הוועדה נימקה אי הפעלת תקנה 15, באומרה במפורש כי "אין מקום להפעלת או לשקול תקנה 15 שכן מבחינה לבבית כושר עבודתו לא נפגע". לטעמנו מדובר בהנמקה מספקת, ולא במסקנה גרידא כפי שטען המערער, בפרט על רקע הפירוט הקודם של מצבו הגופני של המערער מבחינת תפקודי הלב, ולנוכח דרישות תקנה 15.

לפיכך, אף בעניין זה דין טענת המערער – דחיה.

סוף דבר

בנסיבות אלו, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ג, (08 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: