מואסי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 8.12.09, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בזמן פסילה.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אשר עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו הנהג לא ביצע את העבירה אלא אחר, מר עמארנה, הוא שנהג ברכב. עוד טוען המבקש כי ההחלטה גורמת לו לנזק רב.

באשר לשאלת הראיות לביצוע העבירה, לא מצאתי מקום לקבלת טענת המבקש. ראשית, בגין אותו אירוע נעצר הנהג מר מחמוד אבו חוסיין, בא-כוחו הסכים בדיון כי קיימות נגדו ראיות לכאורה והתמקד בטיעון לעניין תנאי שחרור המשיב שם, וזאת על אף קיומה של גרסה בדבר נהיגת אחר.

שנית, מר עמארנה לא התייצב לדיון היום, כך שלא ניתן היה לחקור אותו על תצהירו, ולהתרשם מטענה זו.

לגופו של עניין, הרי עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

אין במקרה זה טענה לנושא זה מפי המבקש, אשר לא הסביר כלל נסיבות מסירת הרכב.

אכן העבירה לא בוצעה בידי המבקש אולם החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן. ראו לדוגמא דברי כב' סגן הנשיא השופט צמח בב"ש 10001/07 אסלאן נ' מדינת ישראל לפיהם, אם:

"יורה בית המשפט על החזרת כלי רכב בנימוק שמדובר במבקש חף מפשע, תם לב אשר שלילת הרכב פוגעת בו, בפרנסתו או ביכולת הניידות שלו, יחטא בית המשפט למטרה העיקרית של מלחמה בתאונות הדרכים ולפיכך האיזון הראוי יהיה לשקול את טובת הציבור בהעדפה גדולה יותר מאשר טובתו של היחיד".

במקרה דנן, כאשר אני מביא בחשבון את כל טענות הצדדים, ראיתי לנכון לקצר את תקופת איסור השימוש ולהעמידה על 21 יום בלבד.

אשר על כן, ניתן להשיב למבקש את הרכב בחלוף 21 יום מיום מסירותו למגרש האחסון.

ניתן היום, ז' טבת תש"ע, 24 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: