מואס נ' רובין

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

עסקינן בתובענה כספית על סך 120,000 ₪ שעילתה חוק איסור לשון הרע.

התובע טוען, כי הוא איש עסקים מנצרת עילית, תושב העיר ויו"ר הנהלת סניף הליכוד בעיר. עוד טוען, כי הנתבעת היא סוכנת ביטוח וחברת מועצת עיריית נצרת עילית מטעם סיעת הליכוד.

התובע טוען, כי בכתבה שפורסמה במקומון "עובדה" ביום 6.9.10 פורסמו מפי הנתבעת פרסומי דיבה בנוגע אליו. לטענתו, הוא שימש ומשמש יו"ר סניף הליכוד בעיר ואין ממש בטענה לפיה שימש בתפקיד רק בעבר. בנוסף, הוא מתגורר בעיר ואין ממש בטענה לפיה עזב אותה לפני למעלה משנה וכי הוא מנהל בה רק את עסקיו. גם הטענה, כי אינו פועל לשיקום סניף הליכוד אינה נכונה לשיטתו וכך הטענה שהוא משתף פעולה עם ראש העיר בכדי שהוא ישתלט על סניף הליכוד. התובע טוען, כי הפרסום לפיו מתקיים בינו לבין ראש העיר שיתוף פעולה לשם קידום עסקיו והאינטרסים הכלכליים שלו וכי בשל כך הוא מנסה להמליך את ראש העיר על סניף הליכוד, מבלי לקבל את הסכמת חברי הסניף או ראשי הליכוד, הינו פרסום דיבה חמור המצביע, לכאורה, כי מתקיימים בינו לבין ראש העיר יחסים פליליים של שוחד. התובע טוען, כי הפרסום המפורט לעיל חורג מדברי ביקורת וכי הוא מהווה פרסום לשון הרע. לטענתו, הנתבעת פעלה בזדון ומתוך מניעים פסולים במטרה לפגוע בתדמיתו ובשמו הטוב והנתבעת ביקשה לנגח את ראש העיר באמצעות הפרסום האמור.

התובע הוסיף, כי המקומון בו פורסמו הדברים מופץ בנצרת עילית ובצפון באלפי עותקים וכי עסקיו משתרעים על מרחב הגליל כולו. לטענתו, הפרסום גרם לו לעוגמת נפש רבה, השפלה, צער, בושה, סבל ופגיעה חמורה בו כאדם, איש ציבור ואיש עסקים. הפרסום פוגע בזכויות היסוד שלו שכן פוגע בכבודו ובשמו הטוב, בזכותו לפעול כיו"ר מועצת הסניף של הליכוד ובחופש העיסוק שלו מאחר והפרסום גורם לנזק לעסקיו. לטענתו, כתוצאה מהפרסום נגרמו לו נזקים בסכומים ניכרים ולצורכי התביעה העמיד את סכום התביעה על סך של 120,000 ₪ בהתאם לפיצוי הסטטוטורי לפי חוק איסור לשון הרע. התובע טוען, כי פרסום הדיבה מהווה עוולה נזיקית ועל הנתבעת לפצותו בגין נזקיו. לטענתו, לנתבעת לא עומדת הגנה כלשהי בנוגע לפרסום.

לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות. לטענתה, התובענה הוגשה מטעמים טאקטיים ובמטרה להצר את צעדיה בכדי לקדם מהלכים פוליטיים של התובע ושל ראש העיר ולבלום אותה מלעצור מהלכים פסולים לדעתה בדרך של פרסום לגיטימי. עוד טוענת, כי התובע מנסה, בחוסר תום לב, להוציא ממנה כספים שלא כדין שעה שעותר לפיצוי כספי במסגרת התובענה.

הנתבעת טוענת, כי היא רואה עצמה שליחת הציבור שעיקר תפקידה לבקר את פועלם של נציגי ציבור אחרים ולדווח לציבור. לטענתה, הפרסום בו עסקינן הינו חלק ממהלך ביקורת רגיל אשר יש לערוך. לטענת הנתבעת, משמעות קבלת טענות התובע הינה פגיעה קשה בחופש הביטוי שלה, במילוי חובותיה ובאינטרס הציבורי כולו.

הנתבעת טוענת, כי אין בפרסום כדי להשפיל את התובע או לבזותו או לפגוע בעיסוקיו או בשמו הטוב. לטענתה, לא כל הבעת דעה, אף אם יש בה קונוטציה שלילית או ביקורת הנמתחת על פועלו של איש ציבור, מהווה פרסום לשון הרע. דבריה היו הבעת דעה המבוססת על עובדות ואף אם יש בדבריה ביקורת חריפה הרי שאין מדובר בהשתלחות סתמית. הנתבעת שבה וטענה, כי סברה שזו חובתה לדווח על כך לציבור.

לטענתה, ככל שייקבע שהפרסום מהווה פרסום לשון הרע הרי שתעמודנה לה ההגנות הקבועות בחיקוקים השונים וביניהן הגנת מעשה של מה בכך, עסקינן בפרסום מותר, הפרסום נעשה בתום לב וכי מתקיימת אחת או יותר מהחלופות המפורטות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

הנתבעת טוענת, כי הפרסום נעשה בתום לב ומתוך אמונה, כי הדברים שפורסמו נכונים. לטענתה, חלה עליה חובה מוסרית וחברתית לפרסם את הדברים בשל חובתה להגן על הציבור. הנתבעת טוענת, כי יש עניין ציבורי בפרסום, כי הפרסום אינו חורג מהנדרש לשם יידוע הציבור, כי לשון הפרסום סבירה וכי מטרתו לבקר תופעה פסולה בפוליטיקה בתוך המפלגה. מדובר בביקורת לגיטימית שהופנתה לתופעה ולא לפרט וכי מדובר בהבעת דעה לגיטימית.

הנתבעת ציינה, כי תמוהה העובדה שהתובע בחר שלא לתבוע את העיתון בו פורסמו הדברים והוסיפה, כי העיתון פנה לתובע לשם קבלת תגובתו אולם התובע בחר שלא למסור אותה ונראה, כי ידע שקיים מידע רב המוכיח את אמיתות הפרסום.

הנתבעת טוענת, כי התובע אינו מתגורר בעיר למעלה משנה וכי עובדה זו כמו גם העובדה שמרכז עסקיו נשאר בעיר נמצאות בידיעת כלל הציבור. בעניין זה טוענת הנתבעת, כי עומדת לה הגנת אמת דיברתי. לטענתה, שמעה את התובע אומר, לא פעם, כי אינו מתגורר בעיר. לפיכך טוענת, כי התנהגות התובע הביאה אותה להאמין באמיתות דבריה.

עוד ציינה, כי התייחסות לאדם כלשהו, כאחד מחברי המפלגה, ובעיקר כשהיא לא נלוות בהקשרים שליליים אישיים אינה מהווה, כשלעצמה, לשון הרע. לטענתה, ההתייחסות סבירה, נעשתה בתום לב ומכילה מידע שהציבור זכאי לדעת. הנתבעת טוענת, כי באזכור שיתוף הפעולה בין התובע לראש העיר אין בכדי לרמוז, כי מתקיימים יחסים פליליים של שוחד ואין לקבל פרשנות כאמור.

לבסוף טענה הנתבעת, כי לא נגרם לתובע נזק כלשהו בעקבות הפרסום והתובע אף לא ניסה להוכיח נזק כאמור. הנתבעת טוענת, כי אף בשל כך אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו.

הראיות

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעת, של מר שלמה איצקוביץ ומר שמעון וייס. התובע והנתבעת נחקרו על האמור בתצהיריהם. בדיון שנערך ביום 24.6.13 הודיעה ב"כ הנתבעת, כי היא מוותרת על שני המצהירים הנוספים. בהתאם להודעה האמורה ניתנה החלטה באשר להוצאת שני התצהירים האמורים מהתיק. הצדדים הגישו ראיות וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

האם האמור בכתבה נשוא התובענה מהווה פרסום אסור לפי חוק איסור לשון הרע לגבי התובע אם לאו זו השאלה העומדת לפתחי. ככל שייקבע, כי הפרסום מהווה פרסום לשון הרע, הרי שיש לבחון האם עומדות לנתבעת ההגנות המפורטות בחוק.

בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, מהנימוקים שיפורטו.