מהרבנד(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר

החלטה

לפניי בקשת העותר לפטור מאגרה, תגובה ותשובה-לתגובה.

עניין זה יידון כאן גם בהתייחס לכלל עתירותיו של העותר; בהמשך ובהתאם להחלטותיי בעניינו, במסגרת תיק זה, מיום 19.1.11 ומיום 23.1.11; ולהחלטת השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בעניינו של עותר זה, במסגרת עע"א (ב"ש) 5268/08 מיום 15.4.08.

מצב חשבונו של העותר מלמד על יכולת לשאת באגרה בגין מספר סביר של עתירות, בהשוואה למספר העתירות שאסירים אחרים נוהגים להגיש.

מתגובת המשיב אני למד כי העותר הגיש עד כה כ-200 עתירות, מהן כ-75 בימים אלה. לפי הצהרת העותר, כעדות המשיב – לולא החלטותיי הנזכרות בעניינו של העותר, הייתה ידו עוד נטויה להוסיף עליהן כהנה וכהנה.

אקדים ואומר כי ההיקף העצום של עתירות העותר אינו מאפשר, באופן סביר, להתייחס אליהן באופן פרטני. הטיפול הבסיסי והראשוני בעתירות כרוך בכך שהמשיב יטרח ברישום העתירה, בשכפולה, בדיוורה ובבחינתה; ומזכירות בית המשפט תטרח בקליטת העתירה במחשב, בסריקתה, בתיוקה ובקביעתה לדיון. כמו כן, על השופט להקדיש מספר דקות לכל משימה הכרוכה בעתירות אלה ב'נט-המשפט', אפילו מדובר במתן ההחלטה הטכנית והסטנדרטית ביותר, עוד בטרם יידרש לעיון ולדיון בעתירה לגופה. לפיכך, די בטיפול בסיסי וראשוני כאמור במספר כה רב של עתירות כדי לגרום שיבוש חמור בעבודה הסדירה והתקינה של המשיב, של מזכירות בית המשפט ושל השופט הדן בעתירות; ולגזול את פניותם היחסית של גורמים אלה לטפל בכלל העתירות של כלל האסירים.

האגרה בגין עתירות אסירים הנה בסכום נמוך, כ-70 ₪, המשקף את יכולתם הכספית המוגבלת של אסירים רבים, ואת התכלית החקיקתית להעמיד לרשות האסירים ערוץ זמין לביקורת שיפוטית על תנאי מאסרם. סכום זה משקף כבר את האיזון הנאות בין האינטרס של האסירים ושל הציבור בקיומה של ביקורת שיפוטית נגישה כאמור, לבין שיקול המדיניות המחייב גביית אגרה בגין שירות משפטי המוענק על ידי המדינה, תוך שהמדינה נושאת, לצורך כך, בעלות ציבורית נכבדת.

תוזכר, בהקשר זה, התובנה הבסיסית כי הקצאת מקורות בלא לגבות בגינם מחיר ריאלי, וקל-וחומר למקרה שבו אין גובים בגינם מחיר כלשהו – נוטה להיות בלתי-יעילה; קרי: לגרור בזבוז משאבים ומחסור באותם מקורות לצורך שימושים נחוצים אחרים.

בענייננו, חריגה מן הכלל המחייב תשלום אגרה, מתוך התחשבות באסירים מעוטי יכולת המגישים עתירה עניינית – הנה בגדר 'הפרה אופטימאלית' של הכלל האמור. כלומר, ההנחה היא שבנסיבות המתאימות, דווקא פטור מאגרה יוביל להקצאה יעילה יותר של המשאב השיפוטי, בלא לעוות אותה מחמת חוסר יכולתו הכלכלית של האסיר.

מלבד שיקולי היעילות האמורים, קיים כמובן שיקול של צדק חלוקתי; שלפיו ראוי לזכות גם מיעוטי-יכולת כלכלית בטובין בסיסיים שהחברה מקצה, לרבות ביקורת שיפוטית על רשויות המינהל. שיקול זה מנוגד, כמובן, לעיוות הצדק החלוקתי שייגרם אם יותר לאסיר אחד, או לקומץ של עותרים "סדרתיים", להשתלט על נתח בלתי מידתי של המשאב הנדון, תוך דחיקת אסירים אחרים מנגישות סבירה למשאב מוגבל זה.

לאור המקובץ, אפילו היה העותר חסר אמצעים – הייתי דוחה את בקשתו לאגרה בגין היתרה החורגת של עתירותיו, מעבר למכסת עתירות סבירה מסוימת. משאינו חסר אמצעים, בקשתו לפטור מאגרה נדחית ללא סייגים כאמור; הן בהתייחס לעתירה זו והן בהתייחס לכלל עתירותיו.

על כן אני מורה כי כל מסמכי העתירות שהעותר הגיש, בלא לשלם בגינן מראש את האגרה – יוחזרו לו; הן על ידי המזכירות והן על ידי המשיב. אלו מביניהן שכבר נקלטו יירשמו על ידי המזכירות כמחוקות, מכוח החלטה זו, ללא צורך בהחלטה פרטנית לגביהן. אם נקבעו בהן דיונים – הם יבוטלו.

עתירות שבגינן כבר הגיש העותר, לפני מתן החלטה זו, בקשת מחיקה לפני דיון – יימחקו כמבוקש, בהחלטות פרטניות.

בגין כל עתירה שכבר טופלה ונקלטה, אשר תימחק כאמור – יחויב העותר בשליש האגרה, כשהסכום יעוגל לשקלים חדשים שלמים כלפי מטה.

אם העותר ישוב ויגיש מחדש, לאחר תשלום האגרה, עד 6 עתירות – הן יטופלו בדרך הרגילה, כפי שמטופלות עתירותיהם של אסירים אחרים.

אם יבקש העותר להגיש עתירות נוספות, מעבר ל-6 בשנה – יוסיף ויפקיד בגין כל אחת מהן, מראש, סכום השווה לכפל האגרה, מלבד תשלום האגרה כדין. סכום זה ישמש ערובה להוצאות המשיב והנהלת בתי המשפט, בחלקים שווים, בגין הטיפול בעתירה. בסיום הטיפול בכל עתירה כזו אורה בדבר השבת הפיקדון או חילוטו, כולו או מקצתו.

קיום ההוראות לעיל על ידי העותר לא יעניק לו את הזכות לנצל לרעה הליכים משפטיים, ככל שבית המשפט יתרשם כי בכך מדובר. במקרה של התרשמות כאמור, יינתנו הוראות נוספות למניעת ניצול-לרעה כאמור.

החלטה זו תיושם על ידי מזכירות בית המשפט ועל ידי המשיב לגבי כל העתירות של העותר התלויות ועומדות בשעה זו, ואשר יוגשו בעתיד, עד החלטה אחרת.

המשיב רשאי להגיש בקשה לבקש החלת החלטה זו, כמות שהיא או בשינויים מסוימים, גם על "עותרים סדרתיים" נוספים; ככל שהוא סבור כי טעמי החלטותיי בעניין העותר דנן מצדיקים זאת.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"א, 26 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.