מהצרי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני מונח ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בתל-אביב יפו (כב' השופטת נועה פראג לבוא) מיום 5.7.10.

בית משפט קמא הרשיע את המערער בכתב אישום שהחזיק עבירות של כניסה לצומת בניגוד לתמרור עצור ב 37 ועבירות נלוות הנובעות מאותו מעשה שגרם בסופו לחבלה ממשית לנהג אופנוע אשר אותו פגש בצומת.

הערעור הינו הן על הכרעת הדין והן על גזר דינו של בית משפט קמא אשר הטיל על המערער קנס של 2,000 ₪ פסילה מותנית וכן פסילה בפועל במשך שנה בניכוי 60 ימים פסילה מנהלית אותה ריצה המערער.

בערעורו על הכרעת הדין תוקף ב"כ המערער קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, על אופן התרחשות התאונה, על דרך נהיגתו של המערער עובר להגיעו לצומת ועל אופן נהיגתו של המעורב הנפגע בתאונה רביב ריזה.

אקדים ואומר שהלכה היא כנאמר בע"פ 6921/09 פלוני נ' מדינת ישראל ש"בכל הנוגע לקביעות שבעובדה ולמימצאי המיהמנות של הערכאה הדיונית ממעטת ערכאת הערעור להתערב שכן בידיה של הערכאה הדיונית הופקדה מלאכה זו קביעת מימצאים שבעובדה והתרשמות מן העדים...".

להלכה זו נקבעו שלושה חריגים בהם שיקולי הגיון וכאשר נפלו טעויות מהותיות בהערכת מהימנויות של בית משפט קמא אך לא מצאתי שבנסיבות התיק שבפני יש מקום להתערבות באותן קביעות עובדתיות. בית משפט קמא בהכרעת דין מפורטת ומנומקת קבע כמימצא עובדתי שהמערער בניגוד להוראות התמרור ב' 37 שניצב בכניסה לצומת, אף אם עצר, לא נתן זכות קדימה לנהג האופנוע. זה האחרון, כך קיבל בית משפט קמא, רק התחיל נסיעתו מחנות אופנועים סמוכה, ובשל חוסר זהירותו של נהג המונית, המערער, חסם הוא את דרכו של נהג האופנוע וארעה התאונה באחריות המערער.

בית משפט קמא ביסס את מימצאיו הן על עדותו של המעורב לפניו, הן על התרשמותו מגרסתו של המערער והן בעת בחן את עדות בוחן המשטרתי והעדיף אותה על פני עדות מומחה ההגנה.

הנני סובר שהן אופן התרחשות התאונה כפי שעלו מהעדויות ומעדות הבוחן מהתרשים ומהתמונות שצורפו, והן בשל הפגיעות שנגרמו במונית ובאופנוע, אין כל בסיס לקביעה שבית משפט קמא טעה בקביעתו את האחריות לתאונה ולכן גם לגופו של ענין לא מצאתי להתערב בהכרעת הדין.

זאת הנני קובע אף שמצאתי סתירת מה בכתב האישום כפי שנוסח לגבי זהות הרכב הפוגע באחר ואף בעקבות כך בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, אך אין הדברים מצדיקים כאמור התערבות באותה הכרעת דין.

לענין הערעור לעונש – ההלכה היא שערכאת הערעור תתערב לחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטיה ברורה במדיניות הענישה הראויה (ע"פ 3015/09 מדינת ישראל נ' פואד קדיח (לא פורסם, 20.7.2010).

המערער הוא נהג מקצועי לו רשיון נהיגה משנת 1996. לחובתו עובר לתאונה 36 הרשעות קודמות ועד הדיון היום- 39 הרשעות, בהם עבירות בטיחותיות כגון, מהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור עברה דומה לזו שעבר כאן, תוצאות התאונה חמורות. הנהג המעורב נפצע קשה, פגיעה פנימית בנוסף לשברים בגופו.

נכון שב"כ המערער הן בביהמ"ש קמא והן כאן, הצביע על נסיבות אישיות שיש להם משקל מה לענישה כגון העובדה שהוא מטופל במשפחה ויש לו חובות, אך גם הבאה בחשבון של נסיבות אלה וגם אם העונש שהטיל בית משפט קמא בהיבט הפסילה שבו במידת מה חמור, לא אוכל בשום פנים ואופן לומר שמדובר בעונש הסוטה באופן ברור ממדיניות הענישה הראויה ומשכך הנני נאלץ לדחות את הערעור על שני חלקיו וכך אני עושה.

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"א, 16/09/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: סיגלית אליהו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: