מהנא נ' מדינת ישראל

פסק דין

רקע

1.החל משנת 1992 החזיק העותר באקדח וברובה ציד, ברישיון. ביום 2.07.09 הותלה רישיונו, בשל המלצת המשטרה. ערר שהגיש העותר על ההחלטה, נדחה. עתירה שהגיש כנגד ההחלטה לבית משפט זה נדחתה אף היא (עת"מ 27709-02-11, פסק דינו של כב' השופט ב' ארבל מיום 15.06.2011). משחלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון נדחתה בקשת העותר להארכת המועד, תוך שבית המשפט העליון מציין, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה המספקת לשם הארכת המועד (החלטת כב' הרשם ג' שני מיום 26.10.2011).

2.כחצי שנה אחר כך, ביום 23.3.2012, הגיש העותר בקשה לחידוש רישיונו. הבקשה נדחתה, בהחלטה מיום 23.4.2012, כשהמשיב 1 מטעים, כי העותר נתמך בעמדתה המתנגדת של משטרת ישראל, ובכך שלא נתקיימו התבחינים המשמשים בבקשות כגון בקשת העותר.

3.ביום 24.10.2012 נדחה עררו של העותר על ההחלטה הנ"ל, כשהמשיב 3 מבסס את החלטתו על עמדתה המתנגדת של משטרת ישראל, הנשענת על קיומם של תיקים פליליים אחדים שנפתחו נגד העותר בעבירות אלימות.

העתירה

4.עתירת העותר מופנית כנגד החלטתו הנ"ל של המשיב 3. אקדים ואומר, כי בעתירתו אין העותר מזכיר את ביטולו של הרישיון בגלגול הראשון, ואת דבר דחיית עתירתו על ההחלטה לבטל את רישיונו. כל שהוא טוען, כי בקשתו לחידוש הרישיון נדחתה, כשעתירתו מבקשת להתמודד עם הטעמים שביסוד החלטת המשיב 3, שלשיטתו הינם שגויים. העותר טוען, הוא צריך את כלי הנשק לשם בטחונו (אקדח) ובמסגרת תחביבו (רובה ציד). הוא טוען כי הינו אזרח שומר חוק, מהנדס ומודד מוסמך לפי הכשרתו ועיסוקו, ומעולם לא עבר עבירה, ודאי לא תוך שימוש בכלי הנשק בהם החזיק. הוא יוצא כנגד עמדת המשטרה, שנסמכה על שלושה תיקים פליליים שנפתחו נגדו, ועל מידע מודיעיני. התיקים שנפתחו נסגרו מחמת חוסר ראיות, והמידע המודיעיני כלל לא נחשף לעיניו, ולכן אין הוא יכול לשמש את המשיב 3 בהחלטתו שלא לחדש את הרישיון.

5.נוסף על אלה טוען העותר, כי לא נערך לו שימוע עובר לקבלת ההחלטה שביטלה את רישיונו, וגם מטעם זה יש לבטלה.

התשובה לעתירה

6.לשיטת המשיבים יש לסלק את העתירה על הסף, משום שהעותר הגישָהּ כשאין הוא נקי כפיים, וטעמים אחדים מלמדים על כך. ראשית, העותר לא הזכיר בעתירתו את דבר ביטול רישיונו מלכתחילה, כמו גם את פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, פסק דין שנסמך על אותו מידע מודיעיני ותיקים פליליים ששימשו גם עתה את המשיבים 1 ו-3 בדחיית הבקשה. שנית, משבוטל רישיונו, היה עליו להגיש למשיבים בקשה לקבלת רישיון, ולא לחידוש רישיונו. אילו הגיש בקשה לקבלת רישיון, היתה בקשתו נבחנת לפי אמות המידה המחמירות הנהוגות בהוצאת רישיון מלכתחילה, ולא אלה הנהוגות בחידוש רישיון, המחמירות פחות. כך למשל היה עליו לקבל המלצה חיובית של המשטרה, אלא שמכך ביקש העותר להימנע, כיוון שידע כי זו תתנגד לבקשתו, ולכן ביקש לחדש את רישיונו, ולא הגיש בקשה לקבלת רישיון חדש.

7.נוסף לבקשתם לסילוק העתירה על הסף טוענים המשיבים לסבירותה של ההחלטה לגופה, כיוון שנסמכה על עמדתה המתנגדת משטרת ישראל, עמדה המתבססת על מידע מודיעיני ועל תיקים פליליים שנפתחו נגד העותר.

תשובת העותר לטענות המשיבים

8.במהלך הדיון בעתירה ביקש העותר להסביר, כי חרף פסק הדין שניתן בעתירתו הראשונה לא בוטל הרישיון ברישומי המשיב 1, וזו היתה הסיבה שפקיד במשרדי המשיב 1 הנחה אותו, כי עליו להגיש בקשה לחידוש הרישיון, וכך הוא עשה. על כך הוא מוסיף, כי המשיב 3 לא סילק את עררו על הסף בשל כך שלא ביקש רישיון מלכתחילה כי אם חידושו, כי אם דן בסוגיה גופה, משמע בשאלה האם יש מקום ליתן לו רישיון, נוכח עמדת המשטרה.

9.ועוד טען העותר במהלך הדיון, כי מאז ניתן פסק הדין בעתירה הראשונה חל שינוי דרסטי (כלשון בא כוחו) בנסיבות, שכן המידע המודיעיני ששימש בהליך דאז לא הוליך להגשת כתב אישום נגדו. נוסף על כך הוא טוען, כי נתקיימו בעניינו התנאים הצריכים לשם קיומו של "משפט חוזר" (אזרחי), הואיל והמידע המודיעיני ששימש בהליך הקודם נמצא חסר כל בסיס, משמע פסק הדין ניתן בעקבות הצגת מצג כוזב.

ניקיון כפיים

10.נכונה היא טענת המשיבים, לפיה כשל העותר בכך שלא פרש בעתירתו את השתלשלות העניינים שקדמה להגשתה של בקשה לחידוש הרישיון. על העותר היה להזכיר, כי רישיונו הותלה, כפי שהיה עליו להזכיר את החלטת ועדת הערר דאז ופסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים והחלטת בית המשפט העליון (הרשם ג' שני). כשל זה שבגילוי חלקי של העובדות עשוי, על דרך הכלל, להוליך לסילוקה של עתירה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 3483/05 די. בי. אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת (2007); עע"מ 7403/10 בלינט נ' משרד הפנים (2012); שרגא ושחר המשפט המנהלי, התשס"ח-2008, כרך 2 עמ' 129-133).

11.יחד עם זאת אין אני משוכנע, כי די בטעם יחידי זה כדי להוליך לסילוקה של העתירה על הסף. אינני משוכנע, כי פרישתן החלקית של העובדות מקורה בניסיון להשיג הישג על ידי הטעיית בית המשפט. העותר לא ביקש סעד במעמד צד אחד, שאז כל שהיה עומד בפני בית המשפט מתמצה בדברים שפורש העותר בעתירתו. העובדות שלא נזכרו על ידי העותר בעתירתו הן מסוג העובדות, שנהיר על פני הדברים כי תוזכרנה בידי הצד שכנגד בתשובתו, וכך אמנם אירע בענייננו. מכאן שהחומרה שבאי-פרישת העובדות מן העבר כהווייתן אינה עומדת בדרגה, המצדיקה את הסילוק על הסף.

12.הוא הדין ככל הנוגע לעובדה, שהעותר הגיש בקשה לחידוש רישיון, תחת בקשה לקבלת רישיון חדש. העותר הסביר, כי ברישומי המשיבים לא נרשם דבר ביטולו של הרישיון, והוא אף המשיך ושילם את אגרת הרישיון גם לאחר שבוטל. הוא הוסיף עוד, כי במשרדי המשיב 1 הוסבר לו, כי עליו להגיש בקשה לחידוש רישיון, וכך נהג. המשיבים מבקשים לראות בכך משום התנהגות מכוונת, חסרת תום לב, של העותר, אלא שבכך לא השתכנעתי. בשוליה התחתונים של הבקשה לחידוש רישיון הוא מציין את דבר התליית הרישיון, דבר התומך בעמדתו, לפיה לא הסתיר דבר מן המשיב 1. יוצא אפוא, אין לומר על העותר כי נהג בחוסר תום לב כאשר הגיש בקשה לחידוש רישיון, תחת הגשתה של בקשה לקבלת רישיון חדש.

"משפט חוזר"

13.במהלך הדיון בעתירה העלה העותר טענות, שביסודן מבקשות להצדיק קיומו של "משפט חוזר" אזרחי. הוא טען, כמתואר מעלה, כי המידע ששימש את כב' השופט ארבל בפסק דינו נמצא שגוי, משמע פסק הדין הושג משום ההטעיה שהטעו המשיבים את בית המשפט.