מהי הסרת מחדל לצורך הקלה בעונש בגין עבירות מס

פתח דבר

1.      לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה בת"פ 52960-03-12 אשר הרשיע את המערער על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בביצוע העבירות דלקמן:

א.   שלוש עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה")

ב.    עשר עבירות  של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

ג.    שמונה-עשר עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן: "החוק").

ד.    שישים עבירות של שימוש במרמה, או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

2.      על פי האמור בכתב האישום, בין השנים 2000-2009 הפעיל המערער יחד עם רעייתו צהרון שפעל בביתם בימות השבוע בשעות הצהריים וכן קייטנה שפעלה בחודשי הקיץ מהם הפיק המערער הכנסות, וכן היו לו הכנסות משכר דירה. בהתאם לכתב האישום, בתקופה הרלבנטית, ובשנות המס 2000 עד 2006, השתמש המערער במרמה, ערמה ותחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס כדלקמן:

א.   לא הודיע על התחלת עיסוקו לפקיד השומה כנדרש לפי סעיף 134 לפקודת מס הכנסה, אלא רק בחלוף שש שנים ממועד פתיחת העסק ולאחר שהפיק הכנסות מעיסקו כאמור.

ב.    לא נרשם כעוסק מורשה כנדרש לפי סעיף 57 לחוק מע"מ התשל"ו-1975 ביחד עם תקנות מע"מ (רישום) התשל"ו-1976.

ג.    לא הגיש דו"חות תקופתיים למנהל מע"מ כנדרש לפי סעיף 67 לחוק.

ד.    העלים הכנסות בסך כולל של 2,680,404₪, שסכום המע"מ הגלום בהן הוא 392,195₪, בכך שלא הוציא בגינן קבלה ו/או חשבונית (טבלה א' לכתב האישום).

ה.   לא הגיש דו"חות לפקיד השומה כנדרש בהתאם להוראות סעיף 131 לפקודה ולא דיווח בהם על הכנסות שהפיק מעסקו כאמור.

3.      בשנת 2007 נרשם המערער כעוסק מורשה כמשמעותו בחוק מע"מ.