מהו הדין במקרה בו מבקש נתבע רשות להגן בטענת קיזוז, אך בקשתו אינה מפורטת דיה בשל חוסר במסמכים שאמורים להימצא בידי התובע

הנתבעת 1 )להלן: "הנתבעת"( הינה חברה המנהלת עסקי מסחר והפעלת מרכול בישראל, והיתה
לקוחה ובעלת זכיון של התובעת תחת השם "צרכניה למהדרין" )להלן: "הצכניה"( )הסכם
הזכיון מצורף כנספח "א" לכתב התביעה(. הנתבע 2 הינו בעל מניות בנתבעת. הנתבעים 2-4
ערבים להתחיבויות הנתבעת כלפי התובעת על-פי הסכם הזכיון מיום 30/10/96.

ע"פ הסכם הזיכיון התחייבה התובעת לספק את מלאי המוצרים הנדרש על-פי הזמנות שתקבל
מהנתבעת מעת לעת )סעיף 5 להסכם הזכיון(. בתמורה התחייבה הנתבעת לשלם תמלוגים בשיעור
של %2 מהפדיון המחושב על-בסיס חודשי, תוך 20 יום מתום החודש השוטף, וכן תשלום עבור
מלאי המוצרים שיסופק לנתבעת תוך פרק הזמן האמור לעיל )סעיפים 8 ו-9 להסכם(. כן נקבע
שבמידה ולא תשולם התמורה במלואה או במועדה, יישא כל תשלום ריבית פיגורים )סעיף 19
להסכם(. נכון ליום הגשת התביעה עמד חוב הנתבעת לתובעת על-סך של 7,370,142 ח"ש. משלא
שולם החוב למרות פניות התובעת, הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים לתשלום
סך של 5,780,054 ח"ש, שהינו סכום החוב בניכוי הסחורות שהשיבה הנתבעת לתובעת ובניכוי
הערבות הבנקאית ע"ס 450 אלפי ח"ש שנמסרה לתובעת בהתאם לסעיף 11.1.3 להסכם הזכיון.