מהדי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטות קצין בדבר פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב.

ההחלטות ניתנו לאחר שלמבקש נרשם דוח המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בעקבות סירוב לבדיקת שכרות.

המבקש לא כפר בשתייה ובכך שלא הסכים לבדיקה, אך טען כי לא נהג ברכב, ולפיכך לא הייתה סמכות לדרוש ממנו לעבור את הבדיקה.

עיינתי בחומר החקירה ממנו עולה כי קיימות ראיות טובות לכאורה לביצוע העיברה. שתי השוטרות מציינות כי ראו את המבקש נוהג ברכב מרחק לא במוטל, גם אם בתוך מגרש החנייה.

לא מצאתי כי קיימת סתירה בין העדויות כפי שהצביע עליה הסנגור.

השוטרת רנטה מיקוומן ציינה אמנם כי הנהיגה הייתה בחנייה והשוטרת בת אל קובי ציינה כי הנהיגה הייתה לאורך של כ – 200 מ', אולם זאת, מהיציאה מהמועדון ו"עד לכביש הפנימי". כלומר גם עדה זו מאשרת כי הנסיעה הייתה בחנייה.

בנוסף, רשמה העדה מפי המבקש כי לא נהג, אלא רק "הזיז את הרכב".

כנגד דוחות השוטרות, אין תצהיר של המבקש המסביר את האירועים באותו יום ואין גרסה פרט להכחשה כללית מפי סנגורו, עוד מתברר מחומר החקירה כי ברכב היה נוסע, אשר לא התייצב לדיון ולא הגיש תצהיר שיכול היה לתמוך בטענות המבקש.

אשר על כן, הבקשה להחזרת הרשיון נדחית.

באשר לבקשה להחזרת הרכב, הרי הטענה כי מדובר ברכב יחיד של המשפחה המשמש להסעת אחיו החולה של המבקש לא נתמכה במסמך כלשהו, רפואי או אחר, שיכול להצביע על היזקקות מיוחדת לרכב המצדיקה היעתרות לבקשה.

אשר על כן, גם בקשה זו נדחית.

ניתנה היום, ט"ז אב תש"ע, 27 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: