מה טוב נ' צאודר

פסק דין

א. מבוא

בפניי תביעה כספית בסך 65,000 ₪, שהגיש התובע כנגד הנתבעת בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום פיצוי מוסכם על פי זיכרון דברים שנחתם בין הצדדים ביום 26.5.08, לפיו ירכוש התובע מאת הנתבעת, דירת מגורים ברח' גניחובסקי 14/9 בבני ברק (להלן: "הדירה"), תמורת סך של 625,000 ₪ (להלן: "זיכרון הדברים").

בקשת רשות להתגונן הוגשה מטעם בתה של הנתבעת, הגב' אנטונינה זלצר, ונתמכה בתצהירה. (על פי ייפוי כח כללי שניתן לה מאת הנתבעת).

ביום 2.11.08, התקיים בפניי דיון בבקשה במהלכו נחקרה הגב' אנטונינה זלצר על תצהירה (להלן: "אנטונינה"). באותו היום ניתנה על ידי החלטה לפיה דחיתי הבקשה למתן רשות להתגונן שהגישה הנתבעת, לאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הפרה את זיכרון הדברים אשר חייב את הצדדים לכל דבר ועניין ועל כן עליה לשאת בתשלום הפיצוי המוסכם.

על החלטתי הנ"ל הגישה הנתבעת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק ע"א 1493-09. ביום 15.11.10, ניתן פסק דין בערעור (כב' השופט ג' גינת), ולפיו התקבל הערעור ופסק דיני מיום 2.11.08 בוטל. כפי החלטתה של ערכאת הערעור ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן, מהנימוק לפיו: "השופט המלומד בהחלטתו המפורטת ביסס את קביעותיו העובדתיות על ניתוח של המסמכים הכתובים שהוצגו בפניו. עם זאת לא ניתן לשלול אפשרות שהמערערת תצליח להראות לבימ"ש השלום, כי ההתנהגות בפועל של הצדדים מחייבת מסקנות אחרות מאלה העולות מהתיעוד הכתוב".

במסגרת הליך הבאת הראיות, הוגשו בפניי תצהירי עדות ראשית ונשמעו העדויות כדלקמן: מטעם התובע נשמעה עדותו בע"פ של עו"ד אהרון זילברצן (להלן: "עו"ד זילברצן"), כן הוגשו תצהירי עדות ראשית ונשמעה עדותם של התובע; אשת התובע הגב' מזל חן מה טוב (להלן: "אשת התובע"); וכן חברו של התובע, מר יעקב מעטוף (להלן: "מעטוף"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית ונשמעה עדותם של הגב' אנטונינה וכן של מר צאודר פילקס שהינו בנה של הנתבעת ואחיה של אנטונינה (להלן: "צאודר").

בתום שמיעת עדויות הצדדים ביום 21.9.11, סיכם ב"כ התובע טענותיו בעל פה. בהתאם להחלטתי מאותו היום הוגשה מטעם ב"כ התובע הודעה על צירוף פסיקה. כן הוגשו ביום 24.10.11, סיכומים בכתב מטעם הנתבעת.

גדר המחלוקת

דבר חתימתו של זיכרון הדברים על ידי הצדדים שבפניי אינה במחלוקת.

עיקר המחלוקת בין הצדדים שבפניי הינה בשאלה מי מהצדדים הינו הגורם בעטיו לא נחתם הסכם מכר, על פי זיכרון הדברים, באותו המעמד בו נפגשו הצדדים ביום 12.6.08, במשרדו של עו"ד זילברצן על מנת לחתום על הסכם המכר.

ב. עדויות הצדדים והעובדות שהוכחו

ב.1. עדי התובע

במסגרת תצהירו פורטה על ידי התובע השתלשלות הדברים כפי שאירעה עובר למועד החתימה על זיכרון הדברים. כפי טענתו זיכרון הדברים נשלח אל הנתבעת ששהתה בחו"ל באמצעות הפקס, והוחזר על ידה כשהוא חתום באמצעות הפקס.(זיכרון הדברים צורף כנספח א' לתצהירו של התובע). בעדותו הוסיף כי זיכרון הדברים נכתב על ידו על פי הוראות שקיבל מעו"ד זילברצן. בהמשך הדברים הוסיף כי עו"ד זילברצן אף הכתיב לו את סכום הפיצוי המוסכם בסך 65,000 ₪, כפי שנכתב בזיכרון הדברים. (עמ' 19 לפרוטו' שורה 30; עמ' 21 לפרוטו' שורות 1-12).

כפי טענת התובע לאחר שנחתם זיכרון הדברים הפקיד בידי עו"ד זילברצן, אשר ייצג את שני הצדדים לעסקה, המחאה לפקודת הנתבעת ע"ס של 10,000 ₪, כפי שנקבע בזיכרון הדברים כתשלום ראשון ע"ח התמורה. (העתק מההמחאה צורף כנספח ב' לתצהירו של התובע; לתצהירו של התובע צורף כנספח ג' העתק מיפוי כח קונסולרי עליו חתמה הנתבעת ביום 4.6.08, המייפה את כוחו של עו"ד זילברצן לפעול בשמה לצורך רישום הזכויות על שמה במינהל מקרקעי ישראל ובחברה המשכנת (משהב), כחלק מהסכמות הצדדים על פי זיכרון הדברים). בנקודה זו אציין כי התובע סיפר בעדותו כי זיכרון הדברים נשלח אל הנתבעת לניו יורק באמצעות הפקס, פעמיים. פעם אחת דרך התיווך, ובפעם השנייה דרך משרד עוה"ד עם צילום ההמחאה ע"ס 10,000 ₪, מאחר והנתבעת הודיעה כי לא תגיע לארץ עד שלא תופקד המחאה בידי עורך הדין. (עמ' 19 לפרוטו' שורות 32-33).

התובע סיפר בעדותו כי לאחר שזיכרון הדברים נשלח אל הנתבעת הוא שוחח עימה טלפונית. לדבריו הנתבעת לא אמרה לו כי זיכרון הדברים כפי שנתקבל אצלה, אינו קריא, אלא התעניינה האם הסכומים כפי שצוינו בזיכרון הדברים ישולמו במזומן.(עמ' 20 לפרוטו' שורות 5-8).

במסגרת תצהירו תיאר התובע את שארע בפגישת הצדדים במשרדו של עו"ד זילברצן ביום 12.6.08, בה נכחו עו"ד זילברצן, אנטוטינה ואחיה צאודר וכן התובע, אשת התובע וחברו מעטוף (להלן: "הפגישה"). לטענת התובע במהלך הפגישה עברו הצדדים על פרטי ההסכם ועו"ד זילברצן ערך והדפיס את ההסכם לאחר שכאמור שוחח עם הצדדים. (העתק מההסכם צורף כנספח ד' לתצהירו של התובע; ראה עמ' 21 לפרוטו' שורה 15).

לטענתו של התובע, במהלך הפגישה הביעה אנטונינה את רצונה כי התמורה על פי ההסכם תוצמד לדולר באופן שאם שער הדולר יעלה על 3.5 ₪, תגדל התמורה בהתאם, אולם הוא מצידו סירב אך הודיע לה כי ניתן יהיה להגיע לפשרה בנושא זה. (סעיף 8 לתצהירו). בעדותו הוסיף וטען כי חילוקי הדעות שהתעוררו בין הצדדים במהלך הפגישה נפתרו. לדבריו: "..הכל סוכם בסוף ורק היה צריך לחתום". (עמ' 17 לפרוטו' שורות 7-8). בהמשך שב ואישר כי הוא מצידו היה מוכן לחתום על הסכם המכר במועד הפגישה ולשם כך אף הביא עימו את אשתו. (עמ' 21 לפרוטו' שורה 17).

התובע שב ונשאל במהלך עדותו לסיבה בעטיה לא נחתם ההסכם במועד הפגישה. על המחלוקות שהתעוררו בין הצדדים במהלך הפגישה, סיפר התובע בעדותו:

"הגענו עד השורה האחרונה. היו שתי מחלוקות הראשונה היתה בעניין הדולר ובאותו יום היתה מפולת גדולה והיתה סכנה ללכת צמוד לדולר ועם כל זה הסכמנו.הבעיה השנייה – היתה על ההיוון שלא ידענו מה הסכום. בשני העניינים האלו הגענו להסכמה. החוזה לא נחתם כי העו"ד ביקש מהנתבעת 70 ₪ כדי לסדר כל מיני דברים במשהב. הדירה לא היתה רשומה בטאבו על שמה. היא אמרה שתלך לסדר בעצמה,ותחזור ביום ראשון ואז נעשה את החוזה. היא לא ידעה כמה דמי ההיוון. היא רצתה לבדוק כמה יעלה לה ההיוון כדי שנשלם חצי חצי. הייתי מוכן לשלם קצת יותר מחצי כדי לסגור את העסקה. היא אמרה שתלך ותחזור אך לא חזרה. התקשרתי אליה מדי פעם, והטלפון האחרון היה שהיא לא מוכרת את הדירה. אחר כך אמר לי המתווך שהדירה נמכרה לעו"ד וגה". (עמ' 19 לפרוטו' שורות 1-9; סעיפים20-21 לתצהירו).