מה השפעה יש לדחיית ביצוע חובת השיפוי של אישה כלפי בעלה על חיובו של הערב לאישה

העובדות :

1. בין העותר )להלן - הבעל( לבין המשיבה 2 )להלן - האישה( נעשה הסכם גירושין. על-מי
הוראות ההסכם נמסרה החזקת בנם של בני הזוג, המשיב 1 )להלן - הבן( לידיה של האישה.
הזכויות בדירה המשותפת של בני הזוג )שערכה כ150,000- ל"י( הועברו לאישה. האישה
התחייבה לשאת בהוצאות גידול הבן, פרט לסכום מזונות של 50 ל"י לחודש )ללא הצמדה( בו
התחייב הבעל לשאת. הסכם הגירושין כלל בחובו "סעיף שיפוי", לפיו "באם יתבע הקטין את
הבעל-האב למזונות בעתיד, תהא האשה חייבת לשפות את הבעל על כל סכום מזונות העולה על
הסך של 50 ל"י הנקובים לעיל". כן נקבע בסעיף זה, כי "כערבה הדדית לענין זה תהא הגב'
שושנה נירקו-גוטמן", היא המשיבה 3 )להלן - הערבה(. נקבע בהסכם, כי "חתימת הגב'
נירקו על הסכם זה בנוסף לחתימות הצדדים תהיה כשטר ערבות'. על ההסכם חתמו בני הזוג
והערבה.

2. בני הזוג פנו לבית המשפט, כדי ליתן תוקף של פסק-דין להסכם שביניהם. על-פי ניסוחו
של ההסכם, היה אף הקטין צד לה. בית המשפט )השופט ח' פורת(, שלפניו הובאה הבקשה,
העיר לצדדים, כי אין הוא מוכן לאשר את ההסכם מטעמו של הילד, שכן התחייבות האב כלפיו
היא לסכום מזונות מינימאלי. כן הסביר השופט לצדדים, כי "על ידי מחיקת הילד מההסכם
הוא יוכל לתבוע ואם לא יהיה מאין לשפות את הבעל בידי האשה יהא הוא זה שישלם את
המזונות כפוף להוראות בית המשפט ולהחלטותיו בקשר לשיפוי". בני הזוג הודיעו, כי
הבינו את משמעות השינוי בהסכם, וכי הם מסכימים לו. חרף זאת, לא אושר ההסכם במעמד