מה הדין כאשר הבעל כורך רק חלק הענינים בבית הדין ולגבי היתר הוא מבקש לדון בבית המשפט

1. ביהמ"ש לעניני משפחה דחה את בקשתו של המבקש לדחות מחוסר סמכות את תביעת הרכוש
שהגישה נגדו גרושתו, המשיבה, בטענה שכרך את נשוא התביעה לתביעת גירושין שהגיש נגדה
בביה"ד הרבני האיזורי בפתח-תקוה.

על החלטה זו מבוקשת רשות ערעור.

2. מאחר ועניני סמכות ראויים להכרעה סופית ולא להמתנה עד סיום ההליכים כולם, ביקשתי
תגובת המשיבה, לרבות בשאלה אם לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על
יסוד הרשות שניתנה.

הדיון אכן ייעשה כאילו הוגש הערעור ולנגד עיני החומר הרב שתגישו ב"כ שני הצדדים.

8. אקדים כבר את המאוחר ואומר שבדעתי לדחות את הערעור, אולם לא רק מטעמיו של בימ"ש
קמא, אלא גם מטעמים נוספים.

4. מירב התשתית העובדתית אינה שנויה במחלוקת. המחלוקת היא לגבי משמעות העובדות
והמסקנות שראוי להסיק מהן:א.

בעלי הדין נישאו זל"ז בארגנטינה ביום 7.4.73, ומנישואין אלא נולדו להם שלושה ילדים
- כולם בוגרים כיום.

ב. השלום לא שרר במעונם של בעלי הדין וביום 4.6.91 חתמו על הסכם שכינו "הסכם יחסי
ממון", שאושר בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב ביום 28.6.91, במסגרת ת.מ.א. 2501/91, בו
הסדירו מערכת יחסים לגבי פרטי רכוש שונים, אולם גם בענינים נוספים שנהוג להסדיר
בהסכמי גירושין:דירת מגורים לרבות מימונה, המגורים בה ותשלום הוצאות החזקתה; מזונות