מדר צמח נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב

החלטה

1. לפניי בקשה מטעם הנתבע - המוסד לביטוח לאומי (להלן- המבקש) לעכב ביצוע פסק דין מיום 3.12.12 (להלן – פסק הדין)

2.נימוקי המבקש בתמצית –

א.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין.

ב.ישנם סיכויים טובים לכך שטענות המבקש בערעור תתקבלנה על ידי בית הדין הארצי, שעה שבית הדין שהתעלם מהקביעות בחוות הדעת הראשונה שניתנה על ידי המומחה הרפואי הראשון שמינה ולפיה אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב ומחלתו. כמו כן, בית הדין טעה שהכיר בתביעתו של המשיב על אף שהמומחה השני לא נקט עמדה חד משמעית לעניין קיומו של קשר סיבתי בין עבודת המשיב ומחלתו.

ג.אם בית הדין לא ייעתר לבקשה, אך ערעורו של המבקש יתקבל, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך שכן ישנו סיכוי סביר כי המבקש לא יוכל להיפרע מן המשיב בבוא העת. לבקשה צורפה תעודת עובד ציבור.

3. התובע – מדר צמח (להלן- המשיב) מתנגד לבקשה ואלה טעמיו בתמצית –

א.נקודת המוצא על פי הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות) היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפסק דין כספי.

ב.על פי הלכה שהתגבשה בבית המשפט העליון, רק בנסיבות מיוחדות יורה בית המשפט על אי ביצוע פסק דין, כאשר העילה המצדיקה עיכוב פסק דין היא חוסר אפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם פסק הדין מושא הערעור יבוצע ולאחר מכן המערער יזכה בערעורו.

ג.טענתו של המבקש לפיה סיכויי הערעור טובים איננה טענה מבוססת, כיוון שפסק הדין מבוסס על הלכות המהוות אבני יסוד בשיטת המשפט בענייני ביטחון סוציאלי ולא סביר כי בית הדין הארצי יסטה מהלכות אלה. כמו כן המבקש סומך את ערעורו על טענת סרק לפיה כאשר מתמנה מומחה נוסף ולא אחר, יש לחבר את קביעות שתי חוות הדעת.

ד.טענות המבקש בהודעת הערעור אינן ברורות גם נוכח קביעותיו של בית הדין הארצי במסגרת הבר"ע.

ה.המבקש לא הצביע על קושי ספציפי בגבייה חזרה של הסכום שישולם למשיב אם יתקבל ערעורו. לא ניתן להבין מתעודת עובד הציבור שצורפה לבקשה מדוע דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תגרום למבקש נזק, שכן המבקש יכול תמיד לקזז חובות מגמלאות שונות להן זכאי המשיב.

ו.התיק מושא בקשה זו עוסק בפגיעות משנת 2007 ואין מקום לעכב עוד את תשלום הגמלה למשיב.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה כמו גם בפסיקה שצוינה הנני קובעת כלהלן-

א.על פי הכלל שבתקנה 466 לתקנות החלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991, אין הגשת ערעור מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

ב.עם זאת, תקנה 467 לתקנות מקנה לבית המשפט שנתן את ההחלטה סמכות לעכב את ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, בין היתר, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור .

5. בית המשפט העליון, בדונו בסוגיה זו קבע:

"הכלל הוא - וזו גם ההלכה הפסוקה - כי פסק דין יש לבצע עם נתינתו; על מנת להצדיק עיכוב ביצועו, על המבקש זאת לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, וכן כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (ב"ש 227/87 [1], בעמ' 715, והאסמכתאות המפורטות שם; ראה גם: ב"ש 396/86 [2]; ב"ש 751/86 ע"א 315/86 [3]).

מכאן הכלל הנוסף, כי כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע, כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור; ואולם מצבו הכספי הקשה של החייב אינו צידוק לעכב ביצוע (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988) 783-782; ראה גם ב"ש 978/84 [4] בעמ' 576)". (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מג (2) 172 (ההדגשות הוספו- א.ס.)