מדר נ' בן חמו

החלטה

3 פעמים ניסתי להסביר לנציג הנתבעת מה המחלוקות השנויות במחלוקות וציינתי שרק לגבי השאלות ששנויות במחלוקת הוא יוכל לשאול את התובעת שאלות ונציג הנתבעת חוזר ושואל שאלות שלא נוגעות לשאלות השנויות במחלוקת, ולכן אינני רלוונטיות, ולכן אינני מתיר לו לשאול את השאלות האלה מחוסר רלוונטיות ונציג הנתבעת חוזר וטוען שאני לא נותן לדבר, לכן החלטתי להבהיר את העניין לאחת ובתמיד בהערה זו שלי.

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תשע"א, 19/07/2011 במעמד הנוכחים.

עמירם דננברג, שופט בדימוס

פסק דין

כבר בראשית דבריי, ברצוני לציין כי הנתבע והעדים מטעמו ניסה להסיט משפט זה מהשאלות האמיתיות ששנויות במחלוקת, וזאת חרף כך שהתרעתי מספר פעמים בנתב שעליו להפסיק לעשות זאת. בסופו של דבר התרתי לו לשאול שאלות שאינן רלוונטיות למשפט זה.

הוכח בפני כמידת ההוכחה הדרושה כי התובעת מכרה לנתבעת מגרש ובין הצדדים נערך הסכם מכר שצורף לכתב התביעה על הסכם זה חתומה התובעת והנתבעת.

על פי הסכם זה, שהוא המסמך המחייב את הצדדים- נמכר המגרש במחיר של 130,000 ₪ ואני קובע על פי הסכם זה שזה המחיר שבו נמכר המגרש וכל מיני עדויות על דברים אחרים שנעשו בעניין זה, בעל פה, שלא כאמור בחוזה, אני דוחה ואין אני מקבל. חוזה שעליו חתומים הצדדים הוא מחייב ואין הם יכולים להביא כל ראיה שהחוזה הוא שונה ממה שרשום בו.

כל המשא והמתן בין הצדדים מפסיק להתקיים מרגע שיש חוזה תקף, החתום על ידי הצדדים ורק החוזה הוא שמחייב את הצדדים.

על פי סעיף 4 של החוזה, בנוסף לסכום של 130,000 ₪ שהוא המחיר שבו נמכר המגרש, התחייבה הנתבעת שהיא הרוכשת, לשלם את כל ההוצאות, המיסים, התשלומים וההיטלים החלים על המגרש בעסקה זו ובעסקה הקודמת (דהיינו על רכישת המגרש על ידי התובעת ממנהל מקרקעי ישראל), ככל שיהיו הן על הרוכשים והן על המוכרים, כלומר הנתבעת קיבלה עצמה את כל הרשום בסעיף 4, בין אם הסכומים חלים על התובעת שהיא המוכרת ובין הסכומים חלים על הנתבעת שהיא הרוכשת.

בגין העסקה הקודמת, שהיא עסקת רכישת הקרקע על ידי התובעת ממנהל מקרקעי ישראל, שילמה התובעת למנהל 16,244 ₪ וזאת ב-14.4.04 וכן שילמה באותו מועד סך נוסף של 1,320 ₪.

סה"כ שילמה התובעת למנהל מקרקעי ישראל סך של 17,564 ₪.

הסך של 5,000 ₪ שהפקידו התובעים במנהל מקרקעי ישראל לצורך ההגרלה איננו תשלום שסעיף 4 לחוזה חל עליו ולכן אינני קובע שעל הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה.

אינני יכול להתעלם מכך שהתובעת השהתה את תביעתה לתשלום הסכום במשך כ-5 שנים עד למועד העברת הזכויות. על פי סעיף 4 הייתה זכאית התובעת לקבל את ההוצאות שהוצאו על ידיה מיד לאחר שהוצאות אלה שולמו ולא היה עליה להמתין 5 שנים כדי להגיש תביעה זו.

אינני מקבל את דברי נציג הנתבעת ועדיו שהסכום של ההוצאות הנזכר לעיל שולם על ידי הנתבעת או מישהו מטעמה. בעניין זה מקבל אני את דברי התובע והעד מטעמה שהוא בעלה, שסכום זה לא שולם להם לעולם בכל שלב שהוא, של העסקה ועד עצם היום הזה, וזאת אני קובע כממצא.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 17,564 ₪ ובהתחשב בעובדה שהיה שיהוי בהגשת התביעה, אני קובע סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ואגרת משפט בסך של 250 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 15 יום בבית משפט מחוזי בבאר שבע.

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תשע"א, 19/07/2011 במעמד הנוכחים.

עמירם דננברג, שופט בדימוס

קלדנית: מירי ק התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: