מדפייס ישראל בע"מ ואח' נ' א.היימן ושות' רואי חשבון ואח'

פסק דין

(תביעה ותביעה שכנגד)

1.הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק במחלוקת ביניהם על דרך הפשרה.

2.פשרה זו היא לפנים משורת הדין, מבלי שאף צד יודה בטענות הצד השני, ולאור הנסיבות המיוחדות של המקרה.

3.פשרה זו אינה מהווה תקדים ולא ניתן ללמוד ממנה במקרים אחרים.

4.להלן השיקולים העקריים שהנחו אותי במתן פסק הדין.

5.לא מצאתי בסיס מספיק לטענת הנתבעים, כי שכר הרייטינר עודכן בהסכמת התובעת ל- 3,000 יורו + מע"מ לחודש, החל מ- 08/06 (לעומת מצב קיים של 1,000 יורו + מע"מ לחודש).

6.לאור התוספת בעבודה בתקופה הנ"ל יש לקבוע תשלום נוסף. מאחר ודיווחי השעות של הנתבעים לא היו מספיק מבוססים, תוספת התשלום תהיה מתונה, לפי הערכת בית המשפט.

7.העכבון שבוצע על ידי הנתבעים היה מוצדק באופן חלקי בלבד. ניתן היה לצמצם את העכבון שנעשה בפועל ו/או להגיע להסדרים שיקלו עם התובעים. זאת מבלי לפגוע באופן ממשי באינטרס של הנתבעים. האחריות לכך מוטלת במידה רבה על הנתבעים. לאור זאת, מגיע לתובעים פיצוי בגין העכבון שנעשה.

8.אני מקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, שלא נגרם נזק ישיר וממשי כתוצאה מהפעלת זכות העכבון על ידי הנתבעים. כמו כן אני מקבל את הערכתו, שככל שנגרם נזק, ניתן היה לפעול להקטנתו. עם זאת, אני מקבל את טענת התובעים, כי נגרם להם נזק עקיף כתוצאה מהפעלת זכות העכבון. זאת מאחר ונדרשו להוצאות, הן על מנת להתמודד עם המצב שנוצר, והן לצורך מיצוי זכויותיהם המשפטיות מול הנתבעים. נזק זה נובע גם מהצורך ביועצים חיצוניים וגם מהצורך בעבודה פנימית. מעצם טיבו של נזק זה, קשה לאמוד אותו בצורה מדוייקת, ובנסיבות שנוצרו ניתן להעמידו על דרך אומדנא דדיינא- ראה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800.

9.אני מקבל את טענת הנתבעים, שניתן היה לקצר את ההליכים המשפטיים ולחסוך, הן בשכר יועצים (משפטיים ואחרים), והן בעבודה פנימית, באמצעות בוררות בלשכת רואי החשבון. דבר זה ילקח בחשבון באומדן הנזק העקיף, ובקביעת הוצאות המשפט שיפסקו לטובת התובעים.

10.הסכום שנפסק הינו התוצאה של הערכה כוללת של נזקי התובעים, בהפחתה של תוספת תשלום מסויים לנתבעים, בגין תוספת העבודה בתקופה שבין 08/06 - 12/06.

11.בקביעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של הליך זה, אני לוקח בחשבון שהצדדים הביאו לחסכון ניכר בהוצאות ובזמן שיפוטי, לאור הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה.

12.כמו כן קיזזתי מהוצאות המשפט לטובת התובעים, את הסכום שנפסק בעבר לטובת הנתבעים בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ (לאחר הפחתתו בהתאם להסכמה הדיונית).

תוצאה

13.הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים 46,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 2,300 ₪ כל אחד, החל מיום 25.5.10 ואילך ובכל 25 לחודש העוקב, עד תשלום כל הסכום.

לא יעמדו הנתבעים בתשלום כלשהו, יעמוד כל סכום החוב הנותר לתשלום מיידי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לעניין זה איחור של עד 7 ימים במועד תשלום כלשהו, לא ייחשב כאי עמידה בתשלום.

14.כמו כן הנתבעים ישלמו לתובעים מחצית מאגרת בית המשפט (משוערכת להיום), הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ , וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,200 ₪ בצירוף מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

15.יתרת הפקדון בקופת בית המשפט בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, תועבר לתובעים באמצעות בא כוחם. סכום זה יזקף לטובת חוב הנתבעים לפי פסק דין זה.

16.התביעה שכנגד נדחית.