מדמוני נ' אופריט ליס ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.9.09 שבה היו מעורבים רכב התובעת נהוג בידי מר אלון גילמור ורכב הנתבעת 1, נהוג ע"י נתבע 2 ומבוטח על ידי נתבעת 3.

כתוצאה מהתאונה רכב התובעת הוכרז כאובדן כללי.

אשר על כן התובעת עותרת בתיק זה להחזר שווי הרכב בסכום 14,676 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 1,165 ₪.

על פי גירסתו של מר גילמור, הוא נסע ברח' ויצמן ברעננה לכיוון מערב ולפני פניה ימינה, האט את הרכב ואז הרגיש פגיעה חזקה מאחור שנגרם על ידי רכב הנתבע 2.

לכן מבחינתו ברור שהנתבע 2 לא שמר על מרחק וזו הסיבה היחידה אשר בגללה התרחשה התאונה.

לדבריו של אלון גילמור, הוא נסע כל הזמן בנתיב ימין ולא החליף נתיב בסמוך לקרות התאונה.

לנתבע 2 גירסה שונה. הוא גם נסע ברח' ויצמן ברעננה. היתה תנועה אבל לא פקקים. הוא נסע בסביבות 30 קמ"ש לשעה. לטענתו שמר על מרחק ובאופן פתאומי ראה רכב לפניו, נאלץ לבלום בלימת חירום, על אף זאת לא הצליח להתחמק מהתאונה.

ניכר הדבר שעל פי הנאמר בכתב ההגנה, גירסת הנתבע היתה שרכב התובעת סטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני ללא התראה.

אולם בהמשך עדותו, אמר הנתבע 2 "הוא הצליח להתברג בתוך הנתיב שלי" (עמ' 3 שורה 1).

לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית, העדפתי את דברי מר גילמור לעומת דברי הנתבע 2 בכל הנוגע לאירוע התאונה.

2.עיון בדו"ח השמאי ובתמונות הרכב, מלמדים שפגיעה ברכב התובעת היתה פגיעה מאחור וכל הנזק התרכז במרכז החלק האחורי של הרכב. מיקום הנזק מתיישב עם דברי מר גילמור שרכב התובעת קיבל מכה מאחור.

3.אם אכן רכב התובעת הצליח להתברג בנתיב של הנתבע 2, אליבא דגירסתו, אין ספק שהיה לנתבע 2 זמן סביר לבלום ולכן המסקנה המתבקשת היא שהנתבע 2 לא שמר מרחק.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת את הסכום של 15,841 ₪ +350 ₪ הוצאות משפט.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, החל מיום 8.10.09 (30 יום אחרי האירוע) עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב אב תש"ע, 02 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: